בית איבא, יום ה’, 1.9.05, אחה”צ משקיפות: אנני ו’, רוני ק’ (מדווחת)אורחת: זהבה ס’ תמצית: תנועה דלילה מאוד במחסום, בעיקר בחלק הראשון של המשמרת. החיילים לא מתקשרים אתנו, כנראה לפי פקודה. אירוע בולט: מעצרו של צעיר מקלקיליה, שנשלח לסככה ומצא את עצמו בסופו של יום במתקן הכליאה בקדומים.ענבתא: הכול שומם – כאילו להד”ם.בית איבא14:50 בכניסה למחסום: מעט כלי רכב, ומיד ברור שבאופן יחסי יש גם מעט מוניות. המחסום עצמו ריק כמעט מאנשים, מלבד תנועה של יחידים ממש שומם, עד שאנחנו שואלות את עצמנו – מה בעצם קורה כאן. (הסברים, מן הסתם, לא חסרים.) לאט לאט יגיעו עוד אנשים, בעיקר בחלקה השני של המשמרת, מ-4:00 ואילך.כך או כך, כל המבקשים לצאת נאלצים להמתין במסלול החיצוני בשמש, כי כל הקרוסלות לא עובדות והבדיקות משתרכות משם…מהר מאוד מסתבר שהחיילים לא מתקשרים אתנו, וכשיש מי שעושה זאת נמצא מישהו שמעיר לו על כך.15:15 מתהווה תור קטן של יוצאים שעומד חשוף לשמש. א’, נציג המת”ק, מסביר לנו שכל הקרוסלות לא עובדות.15:30 א’ הולך. בדיקות יסודיות של כל מי שמגיע למחסום. כעת, למשל, מבקשים החיילים משתי נשים לפתוח את קופסת הנעליים שקנו וכך גם את תיק האיפור.16:00 בעמדת הבדיקה של כלי הרכב / צומת קוצ’ין: מן המחסום אנחנו מבחינות בתור של כשמונה מכוניות – מספר חריג להיום. אנחנו ניגשות ומודדות את זמן ההמתנה של הרכב האחרון – כ-10דקות. אנחנו לא מתקשרות, כאמור, עם החיילים, אך בדקות הארוכות שאנחנו משתהות כאן אנחנו נוכחות שהם פותרים בעיות, למשל, הסדרת מעבר למונית חדשה במבחן, נושאת מספר ישראלי, שחששנו שתעוכב או לא תעבור. גם אוטובוסים של חברת טאניב, מלאים בנוסעים, מורשים לצאת לאחר בדיקה קצרה. עוד במקום הזה, המראה המרנין של היום: קבוצת ילדים/נוער צוהלת, בחולצות ספורט צהובות, שהלכה (ברגל) מצארה לשחק כדורגל בדיר שאראף. למען הדיוק, הם לא צהלו אלא כשניגשנו אליהם ושוחחנו אתם, והעובדה הזאת אולי זירזה את החיילים שהיו עסוקים בבדיקת כלי הרכב, להתפנות אליהם ולהעבירם. עד אז עמדו והמתינו בשקט בחלקת הצל שבצומת.ואכן, צריך להוסיף, שהמראות של אנשים שהולכים בחום, ברגל, לצארה / קוצ’ין היו שכיחים היום.16:40 בחזרה במחסום: נער צעיר נשלח לסככה; זהו המעוכב הראשון והיחיד במשמרת. הוא יושב שם לכאורה בשקט, לכאורה ללא דאגה. גם אנחנו עדיין לא מודאגות. מבעד לתיל ולחיילים הצופים אנחנו “מצילות” ממנו (באנגלית קלה) רק שהוא מקלקיליה. 16:55 ערבי ישראלי תושב יפו, שמגיע למחסום עם חברו הפלסטיני, מבקש להיכנס לשכם לחתונהשל בן משפחה, אך נדחה. התאמצנו בשבילו עם טלפונים למרות שאנחנו יודעות על הגזירה, ובתוך כך עזבו השניים, כנראה, לחווארה. הסברנו להם את השתלשלות הדברים הצפויה שם.17:15 הנער עדיין יושב בשקט בסככה.17:20 החיילים אוזקים את הנער, קושרים לעיניו פלנלית. לנו לא נותנים להתקרב. טלפון למוקד ההומניטרי, הם כבר יודעים על המקרה. טלפון למוקד להגנת הפרט – בשלב זה אין להם מה לעשות, מוטב שנתקשר מאוחר יותר.17:25 מגיע ג’יפ צבאי, יורדים ממנו חיילים שלוקחים את הצעיר למעלה, איפה שהוא באזורה”נקודה הומניטרית”. טלפון למוקד ההומניטרי, יש להם כבר את פרטיו של הצעיר (שם ותעודת זהות), יידעו אותנו יותר בהמשך.17:45 שלושה אנשים בוגרים, אישה ושני אחיה, שהלכו לבקר את אחותם החולה המאושפזת ברפידיה, מבקשים לצאת חזרה לביתם, אך נאלצים להמתין דקות ארוכות בגלל בדיקה חוזרת מדוקדקת של התיעוד שלהם. הם כבר עברו היום בדיקה כזאת, בכניסה לשכם. עכשיו הם ממתינים ליד עמדת הבדיקה, ממורמרים.האישה, דוברת אנגלית טובה, כמעט במפגיע, קושרת אתנו שיחה. ממש לא ברור מה הבדיקה הזאת נועדה להשיג, חוץ מרצונם הרע של אנשים… מה שבטוח שהם מאוד מודים לנו, על שבכלל היינו שם, שדיברנו כאנשים.18:00 הצעיר וחוקריו עולים על ג’יפ ועוזבים את המקום.18:15 אנחנו עוזבות.בבית, בערב, המשכנו בטלפונים. מהר מאוד הסתבר שהצעיר נמצא במתקן הכליאה בקדומים. רצינו שתועבר לפחות הודעה למשפחה, שהבחור לא “יעלם” להם כך לכמה ימים. מן המוקד להגנת הפרט לא ענו לנו בשעת ערב מאוחרת, אך מכיוון שהיו לנו כל הפרטים הם לא התקשו לאתר את המשפחה כמעט מיד בבוקר למחרת (שישי). המשפחה, מסתבר, ידעה כבר על עצם המעצר, מעובר אורח. ואולם, כל הנוהג הזה של לקיחת צעירים למעצר מבלי להעביר הודעה מיידית למשפחה נראה, כמובן, מופקר.