בית איבא, יום חמישי, 12.1.06, בוקרמשקיפות: הדסה, אסתי, רותיcolor=red>יום חורפי אפור וגשום. סגריר בחוץ והסגריר בפנים מקפיא את הגוף ואת הנשמה…8:00במחסום במעבר לכלי הרכב, אוטובוס שפניו לקלקיליה, עומד. כל נוסעיו גברים כולם, מורדים לבדיקה עם תיקיהם. בחוץ קר וגשום. הבדיקה קפדנית וממושכת, כל התיקים נפתחים על הכביש הרטוב. נער נשלח לסככת המעוכבים. האוטובוס ונוסעיו ממשיך לדרכו. החיילים כולם עם נשקים שלופים.בסככת המעוכבים שלושה צעירים. שניים מהמעוכבים, סטודנטים הלומדים בירדן, הגיעו למחסום עם מונית מג’נין ולא הורשו לעבור. לדברי החיילים מותר להם לעבור רק במחסום אל-באד’אן. הוזמנה מונית עבורם. לדברי מפקד המחסום ח’ הנער שהורד מהאוטובוס נבדק ושוחרר.בעברו השני של המחסום קבוצה גדולה של נשים וילדים שהגיעו מג’נין ושוב חוזר אותו סיפור. תושבי ג’נין לא מורשים לעבור דרך בית איבא. מפקד המחסום טוען שההוראות ידועות והם מנסים לעקוף ולקצר דרכים.גבר שמציג עצמו כנהג מונית מבקש את עזרתינו. לדבריו, הוא ועוד ארבעה נהגים, לקחו קבוצה של כ-40 איש בשעה 5:00 לפנות בוקר, ונסעו דרך קוצ’ין וסרה בדרכם לרמאללה. הם נעצרו בדרך והובאו למחסום ושם נלקחו תעודותיהם. הנוסעים הוחזרו לביתם והנהגים כאמור נלקחו למחסום. כשאנחנו הגענו למחסום, הם כבר חיכו 3 שעות. מפקד המחסום אמר שהוא מחכה למשטרה שתטפל בהם. לשאלתינו למה משטרה? שהרי חוקי הצבא נאכפים כאן ואין זה מעניינה של המשטרה לטפל בנושאים ממין אלה, הוא ענה שההוראה ניתנה מהחמ”ל. הרמנו טלפון למח”ט חליווה שהבטיח לטפל בעניין מיידית. זמן קצר אח”כ, לאחר דין ודברים חריף של הדסה עם החמ”ל, כנראה בשל התערבותו של המח”ט, התעודות הוחזרו לבעליהם והם נסעו לדרכם. אחד הנהגים ביקש להגיע לענבתא ולא הורשה. הוא אולץ לנסוע בדרך המשובשת והארוכה דרך מחסום אל-באד’אן. תסתכלו במפה. עוד שרירות לב שהלב לא יכול לשאת. הוצאנו מפה והראנו למפקד מה זה אומר. לא הצלחנו. נהגי המונית חיכו ארבע שעות ארבע שעות שהן הרבה הרבה יותר מאובדן פרנסה…