הגענו למת"ק קרוב ל-14:00. היו לפחות 5 שחיכו לחקירת שב"כ, כ-50  אנשים עם מספרים למגנטי, ועוד 40 בערך למגנטיים ללא מספרים. לא היו אפילו מספיק מקומות ישיבה לכולם.ראשית ניסיתי לעזור למוזמני השב"כ, והמוקד ההומניטארי אמר שיטפל.מספר 378 היה המספר הנמוך ביותר שהוזכר היום ע"י הפלסטינים- כנראה המספר הראשון שחולק.כשהגענו ב-14:00 795 יצא עם המגנטי – חישוב פשוט מראה על פחות מ-20 בעלי מספרים שהוכנסו …יכול להיות שהוכנסו עוד 40 אנשים לחידוש טביעת אצבעות או אנשים שלא היו להם מספרים- אבל מבחינת המאושרים שקבלו מספרים בבוקר זו הייתה תמונת המצב. אחרי שלוש ירד קצין (רב סרן) בשם פאדי עם עוד קצין (סגן משנה) ואמר לכל מי שאין לו מספר ללכת ולחזור בשבוע הבא. אין חתימות על הבקשות, אין הבטחה שיקבלו אותם בשבוע הבא, אי אפשר לדעת.בסוף היום 920 יצא עם מגנטי ומספר 921 התלונן שמספרים 952 ואחרים נכנסו ואותו לא הכניסו. אבל לכ-30 האנשים שנותרו במת"ק עם מספרים עד 17:00 נאמר שיוכלו לבא מחר יום שלישי ולרענן את המגנטיים שלהם. בצומת עציון צדו עיננו חיילים בעימות עם פלסטיני: העניין הוא שהם מבקשים להרחיקו מאזור התחנה שם ביקש לעצור מונית לחברון ואמרו לו להמתין 50 מטרים בערך דרומית שכן המקום הוא טרמפיאדה למתיישבים היהודים באזור ותפקידו של הצבא לשמור על הסדר הציבורי והם חייבים להפריד מראש בין אלו לאלו. הבעיה היא שאם מונית תעצור במקום המותר לתושב הפלסטיני, היא תעבור על חוקי העצירה ותיקנס בקנס של 250 ₪ פחות או יותר, ואולי שלילת רישיון הנהג בשל עבירת התנועה. ככה, יום יום אומר התושב הוא לא יכול לחזור לביתו באזור חברון. החיילים צילמו את המכונית של שלומית – ואת הפלסטיני שחשש שצילומו יעלה לו בהיתר בריאות אותו מחזיק…. סיימנו את העניין בכך שהסענו אותו עד לבית אומר שם יש בעיית קנסות של אחד מהמשפחה שביקש עזרתנו, אך מיהרנו לחזור למת"ק.