14:30-16:30

 מצב כללי: לאחר גל החום זה היום הקריר הראשון. יום לפני שנפתח בית הכנסת העתיק ברובע היהודי.מספר פלסטינים – ביניהם הרבה אנשי חמאס – ראו בזאת פרובוקציה, והגיבו במהומות ובנאומי הסתה. ביום שלישי 3000 שוטרים הוצבו בעיר העתיקה, והמחסומים בכניסה לירושלים נסגרו, דבר שלא ידענו עליו בזמן שהתחלנו את הסיור.   

מת"ק עציון

הגענו ב – 15:10. בחוץ, במגרש החנייה שש מכוניות עם לוחיות זיהוי פלסטיניות. בפנים, באולם ההמתנה המקורר, שישה גברים המתינו. כולם אמרו לנו שהם הוזמנו ע"פ מכתבים מהשב"כ.  אחד מהם אמר לנו בעברית ובאנגלית שהוא ממתין במקום כבר מ – 08:00.

שאלתי את החייל שישב במשרד מאחורי השער המסתובב

והזכוכית החסינה בפני כדורים מדוע מישהו צרך להמתין מהשעה 08:00 והאם יש אפשרות שהוא יסביר על

המקרה שלו כבא בתור. החייל ענה דרך המיקרופון שראשית הוא היה עמוס בעבודה (עם שישה מקרים אחרים)

ושנית הוא בכלל לא אחראי, אלא השב"כ. למרות שאחרי עשר דקות האיש נקרא קודם כל אל החייל ואחר כך לשב"כ (מה שיכולתי רק לנחש מפני שהוא נעלם בכיוון הזה, אבל לא יכולתי לראות את המשרדים שלהם). לאחר זמן קצר האיש יצא בחזרה אלינו. מבלי להוסיף מלה הוא פתח את תעודת הזהות שלו. בתוכה הוצמד פתק ובו היה כתוב שעליו לבוא ביום שלישי בשבוע הבא. זוג הגיע. הגבר, הלבוש בקפידה, סיפר לנו בעברית שאשתו איבדה את האישור שלה שמאפשר לה לנסוע לירושלים. היא לא הוצרכה להמתין זמן רב, ונשלחה לבית-אל.  גבר סיפר לנו שיומיים לפני כן, לפתע, החיילים לא נתנו לו לעבור את מחסום בית לחם, למרות שהיה לו אישור עבודה בירושלים. נתנו לו את מספר הטלפון של סילביה.  

מחסום בית לחם

 הגענו ב – 16:20. הכול היה ריק. באולם הכניסה היה רק אשנב בידוק אחד פתוח. דלת חסמה את הדרך

לאשנבים האחרים. כששאלנו מה קורה השומר האזרחי היה לא-ידידותי כרגיל, ולא ענה לנו. הבנו שיש עוצר,

לפחות לגבי הפלסטינים, מפני שתיירים אחדים הגיעו מבית לחם…