בית לחם, מעבר רחל, מת"ק-עציון, נבי-יונס

 הגשם שיורד "חיסל" במהירות את התור החיצוני והאנשים הוכנסו פנימה בקצב מהיר. מדיווח של האקומנים נודע לנו שהמחסום נפתח בשעה 05:10 והיחס לאנשים היה אדיב מכל המוכר להם בעבר. "כאילו החיילים קבלו הנחיה מיוחדת בנדון".

 בכניסה קבל אותנו לוח מודעות גדול מטעם משרד התיירות ובו ברכות לכבוד שלושת החגים: אל אדחא, חג החנוכה וחג המולד. עציצים חדשים מקשטים את המעבר. ובתוך כך נתקלנו במאבטח גס-רוח במיוחד ובוטה: "עופו לי מהעיניים. אני כאן המפקד ויש לי סמכות להחליט ולעשות מה שאני רוצה". לשאלתנו לשמו הוא לא ענה רק ציין שלראשו כובע גולני והוא כבר הרג הרבה בעבר וציין בעיקר את הריגתו של ילד פלסטיני בן 14. פנינו למשטרה, למוקד 100, והועברנו מאחד לשני כשהסיכום היה שישלחו לנו ניידת שנוכל לשטוח את טענותינו. לא עבר זמן רב ואז התקשר אתנו איש משטרה שהפנה אותנו לשוטר הנמצא דרך קבע במעבר רחל ואליו יש לפנות עם כל בעיה. שם השוטר הוא דודו ומספר הטלפון שלו 5694017. ואכן כך פעלנו. השוטר יצא אלינו. המאבטח כבר נעלם אך אנו אמרנו את שהיה לנו לומר והוא, דודו, אמר שינחה את המאבטח (נראה). כמו-כן בקש ליצור אתו קשר שלא בטלפון אלא לבקש מאחד החיילים שיקרא לו. אנשים שעברו התלוננו ששני המכשירים לטביעת כפות הידיים (באשנבים השמאליים) אינם תקינים. אין לנו דרך לבדוק. 

מת"ק עציון: כיןן שהיינו עסוקים זמן רב במעבר פסחנו על אל-נשאש והגענו למת"ק אחרי השעה 8. הקור והגשם לא הותירו אנשים בחוץ. מספר הכסאות באולם הולך ופוחת. גם מספר האנשים היה קטן.

מזג האויר היה גרוע. ערפל כבד וכבישים חלקים. היו כשלוש תאונות. הגיעו אמבולנסים, משטרה ורכבים צבאיים.  

נבי-יונס: קר ורוח ובית הקפה כמעט ועף ברוח.