בית לחם והסביבה, יום שלישי 4.12.04 אחה”צ משקיפות: יעל י. ואילנה ד.(מדווחת) 13.00 – 17.00 מחסום בית לחם 300 – מעוכב אחד חיכה ליד קרון החקירות. החייל סירב להתיר לו לדבר איתנו. מפקד המחסום סיפר שהוא רק התחיל במשמרת ואינו יודע מה סיפורו של המעוכב. שאלנו את המפקד אם הוא יודע על המכוניות המוחרמות מוואלג’ה שחונות במחסום 300. הוא טען שיחידתו אינה אחראית לכך. בקשר לבחירות סיפר שהבדיקות הוקלו במקצת וכך יהיה עד סוף החודש(?) לא היו מכוניות או עוברים בהמתנה. פגשנו קבוצה של ישראלים שבאו לבקר במחסום והיו בדרכם לאבו דיס. הם שמעו על עבודתנו ודברו בהערכה. אחד מהם הוא חבר בהנהלת בית הספר התיכון לבנים באל חאדר. באל חאדר היתה תנועה בלי צבא או מג”ב. המשכנו לבית אומר כדי למסור שם מעטפה אך לא השתהינו שם. מחסום עציון היה ריק. במת”ק היו כעשרים איש שטופלו ועזבו. שלושה חלונות היו מאויישים (כולל המשטרה). בעיקר היו מקרים הומניטריים. שוב נתקלנו במקרה של חולה שבעלה אינו מורשה ללוותה לבית החולים לטיפולים אלא רק אמא או דודה. המלווים מקבלים אישור רק לכמה ימים ועליהם לחדשם שוב ושוב, על מנת שלא יוכלו להשתמש בהם כדי לעבוד. תוספת מיותרת של טרטור להגיע בכל פעם אל המת”ק המרוחק מן הכביש הראשי. הפנינו כמה אנשים שנאמר להם שהם מנועי שב”כ אל פארס. נוצריה מבית ג’אלה שבקשה אישור להגיע עם בתה הצעירה להדסה התאוננה בפנינו שבתה הגדולה שלומדת להיות אחות במוקסד סובלת ממורה מוסלמית ורוצה לעזוב את הלימודים 3 חודשים לפני הסיום. הפצרנו בה שעודד את בתה לגמור את הלימודים ולא לוותר. ילדיה האחרים הולכים לבתי ספר מוסלמים ולא קל להם אלא שבתי הספר הנוצריים האורתודוכסיים יקרים מדי. אשה אחרת גם היא נוצריה מבית לחם יצאה וספרה שאמרו לה במת”ק שיטלפנו אליה ויודיעו לה כשיגיע האישור עבורה לטוס לארה”ב דרך בן גוריון לביקורת רפואית. התפלאנו והיא הסבירה שהיא לא מחכה אף פעם שהם יטלפנו ומטלפנת אליהם בעצמה.משם נסענו לוואלג’ה ונפגשנו עם מ’ הפעיל בועדה המקומית של הכפר. הכפר שחלקו הקטן סופח בשעתו לירושלים ורובו בשטח הגדה סופח עתה כולו לירושלים מתוך כוונה לבנות שם שכונה חדשה. תושביו הם עתה שב”חים בבתיהם והם מטורטרים בלי הרף על ידי צווי הריסה לבתים, על ידי מעצרים באמצע הלילה כי תעודותיהם של הגדה והבתים נחשבים עכשיו לשטח ישראל. את המעצרים הצליח עורך דינם איתן פלג להפסיק, אבל לאחרונה התחילו מג”ב לבקרם מידי לילה ולהחרים את המכוניות שלהן לוחיות של פלשתין ואסור להן לחנות ב”שטח ישראל”.והבוקר לקחו גם את האוטובוס המביא את הילדים לבית הספר בבית ג’אלה. מ’ וע’ מן הועד הראו לנו את הכפר ובדרך פגשנו את האחראי למסגד שסיפר שלמשפחתו החרימו שלוש מכוניות והבוקר רצו לקחת גם את החמור, אבל הוא אמר לחיילים שלחמור יש לוחית צהובה. ישבנו עם חברי המועצה שחשבו שנוכל לייעץ להם מה הם יכולים לעשות בנוסף ללקיחת עורך דין, העולה להם לא מעט. הבהרנו להם שארגוננו לא יכול לעשות הרבה וננסה בעיקר לשחרר את האוטובוס של הילדים. ח’ חברתינו שהתייעצנו אתה הזעיקה בקשריה הטובים כל מי שיכלה אך מתברר שהענין לא פשוט וחברת האוטובוסים אינה מוכנה להסיע את האוטובוס רק לשם העברת הילדים, כך שבינתיים לא נראה פתרון. ובינתיים גם המוניות נמנעות מלהיכנס לכפר כי אם ייתפסו יהיה זה כאילו נכנסו לישראל.