6:30 – אנו מגיעות לצד הישראלי של המחסום.

גוני ואני הקדמנו הפעם להגיע (יחסית לשעה בה אנו מגיעות בד"כ בימי ראשון) והצטרפה אלינו מיכל, חברה חדשה. כבר בדרכנו ברכב לכיוון המחסום הצפיפות גדולה מעל ומעבר לרגיל, ולוקח זמן לפלס את הדרך בין המכוניות והאנשים אל החניה. בדרכנו ברגל מהחניה למחסום הצפיפות גדולה, הרבה אנשים ומכוניות ואוטובוסים/ מיניבוסים.

6:35 – האולם במחסום מלא. 4 עמדות פתוחות ותנועת האנשים זורמת. מדי פעם נוצר לחץ באולם ואז אחד החיילים פותח את השער בין העמדות ומעביר אנשים דרכו, ללא שימוש במחשב. כשהלחץ יורד הוא סוגר את השער עד ששוב נוצר לחץ, וחוזר חלילה.

האנשים שעוברים מספרים לנו על לחץ גדול ובלגן הבוקר. טוענים שהחיילים והשוטרים צחקו על האנשים ולא העבירו אותם, ושיש עוד אלפי אנשים בצד הפלסטיני הממתינים לעבור. נשים שעברו מספרות שהמתינו ליד שער הנשים, אך השער לא נפתח. בשלב מסוים הורו להן לחזור אחורה ולא רצו לפתוח את השער. הן סירבו להידחק בין הגברים והרימו קול זעקה ולבסוף פתחו להן, מאוחר מהרגיל.

7:00 – עובר אדם שבד"כ אנו פוגשות יושב בחוץ כבר ב-6:45 ותמיד אנו משוחחות אותו ושומעות ממנו על המצב. היום הוא מאחר לצאת ומספר גם הוא על יום קשה וצפיפות גדולה.

ל' מבית ג'אלה מגיעה ומספרת שהיתה חולה והלכה לרופא בירושלים. כאשר חנתה ליד בית מרקחת כדי להביא את התרופות שרשם לה הרופא, קיבלה דוח חניה וקנס בסך 1000 ₪. היא מראה לנו את חשבונות החשמל והמים שלה. הכל ביחד מגיע לכ-4000 ₪, שאין לה לשלם. הצענו לה לכתוב מכתב לעיריה ולבקש הקלה בענין הקנס.

7:10 – פונה אלינו עובד שמספר שהמעסיק דרש ממנו ומעובדים אחרים לחתום על נייר שעל פיו הפרישו עבורם לפנסיה וקיבלו כל המגיע להם, למרות שהדבר לא נעשה. המעסיק איים שאחרת יבטל את האישור שלהם, ובלית ברירה הם חתמו. נתנו לו טלפון של קו לעובד.

7:15 – סילביה מצטרפת אלינו. גם היא התעכבה בחוץ ושמעה מהיוצאים שהמעבר היום קשה במיוחד. כמו כן פגשה בחוץ אדם שהיא מכירה מאז 2005 ופעם ראשונה ב- 8 שנים הללו – שהוא עובר עם אישור. לעבור במחסום זה לא תענוג גדול אבל – בכל זאת… כעת בתוך המחסום פונים אל סילביה אנשים המבקשים עזרה בקבלת אישורים למכריהם.

7:20 – אדם שיוצא מספר לנו שהוא מחכה מ-5:30 ורק עכשיו עבר.

7:25 – האולם מתרוקן ולא מתמלא שוב. כעת יש רק מעט אנשים שמגיעים ועוברים מייד.

7:30 – שתי עמדות נסגרות. מגיעה ד' המוכרת לנו ומספרת שגם בצד הפלסטיני כבר אין אנשים. עזבנו.

8:00 – מת"ק עציון – המת"ק נפתח בשעה היעודה ואנשים כבר חיכו בחוץ כרגיל. קצינה וחיילת מנסות לשווא לסדר את המכונה שמנפיקה מספרים, ולבסוף עוזבות מבלי שהצליחו להפעילה. למרות זאת לא מכניסים אנשים עד 8:30 לערך ונוצר לחץ ועצבים. עד שעזבנו המכונה לא שבה לפעול.

בפנים שוב נדחו אנשים שרצו להגיש בקשה להסרת מניעה על מנת לעבוד באחת ההתנחלויות, בטענה שעל המעסיק לפנות למרכז ההיתרים בבית אל. סילביה מנסה לדבר עם המת"ק כדי להסביר לחיילים שלעבודה בהתנחלויות לא צריך "דוח תגובות לבקשת רשיונות" (שאותו מקבלים רק מעסיקים בתוך ישראל, וגם הם ממשרד העבודה בארץ, ולא מהמינהל האזרחי בשטחים).  הפעם לא עלה בידינו לדבר עם החיילים במת"ק, אך אמרנו לאנשים להיכנס שוב ולהסביר שזה לעבודה בהתנחלויות ולא צריך לשלוח את המעסיק לבית אל. עד שעזבנו הם לא יצאו, וקיווינו שאכן קיבלו מהם את הבקשות. מאוחר יותר סילביה קבלה בפקס את אישור המסירה שקיבלו שניים מהם, אז סביר להניח שגם את הבקשה של השלישי קיבלו. סילביה תבדוק מאוחר יותר טלפונית שאכן הבקשות הועברו לטיפול.

שוב אנו עדות לכך ששליחת האנשים לבית אל חוזרת על עצמה מדי שבוע. כנראה העובדה שההוראה הונחתה מ"בית אל" מתורגמת לכך שעל המעסיקים לפנות לבית אל. קשה להשתחרר מן הרושם שהכללים המסובכים הללו נועדו לצמצם למינימום את היכולת להגיש בקשות להסרת המניעה. מסתבר שלא רק מעסיקים ועובדים פלסטינים מתקשים להבין אותם, אלא גם החיילים מתקשים להבין. התוצאה היא שאנשים מטורטרים בלך ושוב…

9:10 – עזבנו.