בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ב’ 17.11.08, בוקר
תרגום: חנה כ.
06:50 הכביש החדש, חלק מכביש מספר 5 שבין ברקן והכניסה לאריאל הוא עתה בשימוש והכביש הישן חסום.
סיכום:
בדיקה מחמירה יותר בזעתרה. משמר הגבול ממול לכניסה לביתא. כנ”ל בדרכנו חזרה ליד כביש “הכניסה” החסום לזיתא. שום דבר מיוחד בבית פוריכ וחווארה.
מרדה: שני השערים למרדה פתוחים. בחורה מקומית מחכה לטרמפ מערבה.
זיתא: השער סגור (לא על ידי שער המחסום ממתכת אלא עם בלוקים של בטון ואדמה).
זעתרה (תפוח):
07:10 כל נוסעי אוטובוס שהיה בדרכו לירושלים עומדים במגרש החניה, גברים ונשים בקבוצות נפרדות. איננו יודעות כמה זמן הם מחכים עד לבואנו, כל המטען כבר נבדק על ידי החיילים אך עד שכל תעודות הזהות נבדקו ועד שכולם הורשו לעלות שוב אל האוטובוס, אחד אחד, הגברים אחרי “הריקוד” הרגיל שלהם: הרמת החולצה, הרמת המכנס הימני, הרמת המכנס השמאלי, עברו עוד כ-20 דקות. אוטובוס שני המגיע זמן מה אחרי זה נבדק בצורה הרבה פחות קפדנית. במגרש החניה יש מכונית פרטית הנבדקת בצורה יסודית מאד על ידי כלב משטרה. זה לוקח כ-10 דקות. כמה דקות אחרי זה מגיעה מכונית שנייה: אותו הסיפור.
אוטובוס המגיע מן המערב ופניו מועדות לכיוון חווארה נאלץ לחכות 10 דקות עד אשר כל נוסעיו יורדים, תעודות הזהות שלהם נבדקות, וכעבור כ – 20 דקות הם מורשים להמשיך. לשאלתנו מדוע הם נבדקים פה אם הם נוסעים לחווארה שאליה הם יכולים להיכנס “ללא הפרעה”, עונה החייל: “למה מחסום? כדי להיבדק…”.
מיניבוס נכנס למגרש החניה, תהליך הבדיקה על ידי הכלב חוזר על עצמו. כל 11 הנוסעים מחכים מחוץ למיניבוס. הם אומרים לנו שהם באים מאזור טול כרם, שיצאו בשעה 06:00 בבוקר, שהיה עליהם לעבור 3 מחסומים עד עכשיו ושככל הנראה יהיה עליהם לעבור עוד שלושה עד שיגיעו לרמאללה (זמן הוא כסף…).
התנועה משכם כבדה למדי. אולם המכוניות עוברות בקלות. שני מסלולי בדיקה בפעולה. מסלול אחד נסגר למשך כ-15 דקות בזמן שהחיילים אוכלים את ארוחת הצהריים שלהם.
ביתא:
מכונית של משמר הגבול עומדת מול הכניסה לכפר והצוות שלו עוזב בדיוק עכשיו את בית המלאכה למתכת שם. אנו עוצרות בצד בדרך כדי להעיף מבט אך זוכרות שנבון יותר לסגת לשביל שיוצא מן הכביש כדי להימנע מ”עבירה על החוק”. ככל הנראה לא נסוגונו מספיק מהר לפי דעתו של אחד מחיילי משמר הגבול. הוא אומר לנו שהוא יזעיק את המשטרה כדי לתת לנו קנס על חנייה בלתי חוקית. אנו מחליטות להתעלם מן האיום שלו.איש מבוגר יותר, “מתנדב” (כפי שהוא מספר לנו), מסתכל על זירת ההתרחשות בחיוך ומסביר לנו מדוע הם יצאו מבית המלאכה למתכת. “אני נמצא כאן כבר כמה שבועות, החנות פתוחה אך נראה שאיש אינו עובד בה. פשוט רציתי להציץ ולראות מה קורה שם”.
בית פוריכ:
08:15 ההתנהלות כרגיל.
נהג אוטובוס, לאחר שעבר את המחסום ביציאה משכם. נעצר באמצע הכביש, קורא לנו ומתלונן שכל יום, בבואו בבוקר ובעזבו את שכם אחרי הצהריים, כל נוסעי האוטובוס שלו מצווים לרדת, לעבור רגלית את המחסום ולחזור ולעלות שנית. הדבר הזה אורך בין 10 ל-30 דקות בכל פעם, פעמיים ביום, כל יום! אנחנו יכולות להבין את התסכול שלו, אך לצערנו לא יכולות לעשות הרבה בנדון. “קיוסק הקפה” גדל אך שומם: אי אפשר לנהל עסק.
עוורטא:
09:00 השלט שבו כתוב “תודה לנשות מחסום ווטש על עזרתן למחבלים” תלוי על תא החיילים.
משאית הבאה מכפר קטן ליד ירושלים מביאה מוצרי חלב לשכם: גב אל גב אל תוך משאית משכם, מאחר שלנהג אין אישור כניסה.
קבוצה גדולה של חיילים נמצאת במטווח הירי מול הכביש המוביל למחסום. אנו מחליטות לבדוק מה קורה שם בפעם אחרת.
חווארה:
09:15 לא ראינו את מאלפת הכלבים עם כלבה. משאית השיקוף נמצאת (היא נעלמת בין 09:55 ל-10:20). “התחנה ההומניטארית” נשללת מן החיילים והם נאלצים לאכול את ארוחת הבוקר שלהם בשטח הפתוח ובעמידה ליד משאית השיקוף, כשהיא מונחת על הבלוקים מבטון.
על אחד מתאי הבדיקה אנו רואים את מספר הטלפון הנייד של המשטרה (0579278213).
מסלול בדיקת מכוניות
מכוניתו של רופא של ה”אגודה הפלשתינאית לסעד רפואי” (המשתפת פעולה עם “רופאים לזכויות אדם” הישראלי) אינה מורשית לעבור מאחר שהמכונית שכורה ואין לה רישיון כניסה. הוא מלא תדהמה ומרוגז: הוא עובר כאן לעיתים קרובות והחיילים מכירים אותו. אנו שמעות מאוחר יותר שבבית איבא לא עשו בעיות. אנו מצטערות על כך שאנו מספרות את העניין לנציג המת”ק, א., שמצאנו אותו בדרך כלל אדם סביר והגיוני. הוא מצלצל מיד לבית איבא ואומר להם שעליהם לעבוד על פי הכללים. דומה שהוא אינו מסכים עם ספקותינו שרופא יכול להיות מחבל.
נהגת עם תעודת זהות כחולה מורשה לעבור: היא שומרונית.
שלושה פקידי בנק מרמאללה בדרכם לסניף שלהם בשכם אינם מורשים לעבור עם המכונית בה הגיעו,תוקף רישיון הרכב פג לפני 3 ימים. תחי בירוקרטיה!
אין כמעט תנועת מכוניות משכם.
מסלולי הולכי רגל
פתוחים שני מסלולים להולכי רגל ובנוסף המסלול ה”הומניטארי”. יש מעט מאד פלשתינאים כאן.
אנו מדברות עם פעיל שלום בריטי, שאנו מזהות שהוא תייר משום שיש לו בעיות למצוא את דרכו למשאית השיקוף. הוא הגיע הנה זו הפעם השישית ומספר על הרושם שקיבל, ששכם הפכה ממש לבית סוהר. “אנשים לא עושים יותר את המאמץ לנוע ממקום למקום משום שמחסומים מקשים מאד על התנועה. הרבה אנשים מחוסרי עבודה. עצוב, עצוב” הוא אומר. האם אנו לא יודעות את כל זה?! הוא מבקש את כתובת האתר של מחסום ווטש. אנו עוזבות בשעה 11:00.
בדרכנו חזרה אנו עוצרות בכניסה לביתא מאחר ואנו רואות שם צוות של משמר הגבול (אישה אחת, שלושה גברים).
הסיבה שהם נמצאים כאן לא ברורה.
נהג ישראל (ערבי?): “הם בודקים את תעודות הזהות”.
משמר הגבול: “אנו מחכים למכונית שלנו שתבוא לאסוף אותנו.
מה שלא יהיה…אנו לא מוצאות שיש טעם להישאר.
ביתא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ביתא היא עיירה של 12,000 אנשים, שיעור אבטלה גבוה. רבים עובדים בישראל, אחרים בחקלאות. מערכת חינוף מסודרת. האבטלה גבוהה. הצעירים, גם המשכילים נאלצים לחפש עבודה בישראל. השירותים הרפואיים זמינים אחת לשבוע.
מתנחלים מיצהר ומאיתמר מתנכלים לתושבים בתדירות גבוהה ומונעים מהם לעבד את שדותיהם: נדרשים להיתרים מהמת"ק לצאת לעבודה. הפרת זכויות האדם שלהם מתבטאת גם בהפקעת שטח גדול מהעיירה לשם סלילת כביש לשימוש ההתנחלויות.
-
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-
מחסום בית פוריכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית פוריכּ
אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות. (עודכן באפריל 2010)
-
מחסום זעתרה (צומת תפוח)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום פנימי בלב הגדה, בצומת כביש 60 וכביש 505 (חוצה שומרון), ממזרח להתנחלות תפוח.
מחסום זה הוא "הגבול" שסימן צה"ל בין צפון הגדה לדרומה, בהתאם למדיניות הבידול בין שני חלקי הגדה שהונהגה מאז דצמבר 2005. במחסום עוברים כלי רכב והולכי רגל המחליפים רכב בצומת.במחסום זעתרה מסלולים נפרדים לישראלים ולפלסטינים. במסלול לישראלים אין בודקים ומסלול לפלסטינים בודקים. התור מתארך ומתקצר חליפות. המחסום, הפתוח 24 שעות ביממה, מאויש חלקית על-ידי הצבא. בדיקת העוברים במחסום נעשית באופן אקראי.
Shoshi AnbarSep-27-2023זעתרא (צומת תפוח). שלטים
-