14:10- מרדה: המחסום פתוח ואין תנועת צבא בשטח.

14:20 – צומת זעתרה/תפוח: 11 כלי רכב מצפון לדרום.

14:30 – מחסום חווארה:

מחסום עמוס, צפוף ומתוח.
3 עמדות בדיקה. תור 'הומניטרי' ארוך ודחוס– זמן המעבר בתור הזה הוא כשעתיים!
צרחות "נו יאללה", "תעל" מחליפות את הקריאות הרגילות. אנשים מתלוננים על הזמן והצפיפות בתור ההומניטרי.
פתאום נשמעה צעקה רועמת של אחד החיילים לכיוון התור ההומניטרי ההומה נשים: "תעופי אחורה…", "יאללה לכי/ו אחורה…" המולת הנשים הזועמות נשמעת.
ב- 15:00 מגיע אוטובוס של מתנחלים/ות ימניים/ות, חלקם מצטלמים עם החיילים. הם נושאים דגלים כתומים שעליהם מתנוססת הכתובת "ארץ ישראל לעם ישראל", ושירת 'עם ישראל חי…' פורצת, ועוד קריאות מתסיסות שמעודדות חיילים ומבטיחות להם שעם ישראל מאחוריהם. משוגעת אחת עם מגפון קוראת לעברינו: "נשות מחסום ווטש לכו לערב הסעודית…", מתנחלת עם מצלמה ענקית התקרבה אלינו מאחורי הגדר וצילמה אותנו. עוד קריאות גנאי לכיוון הנשים בתור ההומניטרי. אחרי זמן מה הם עולים לאוטובוס ונעלמים מהשטח.
15:10- נשמע רעש חזק של פיצוץ. נזרק רימון הלם בתוך המחסום וכל הגברים הורחקו אחורה, צעקות איומות מצידם ומצד החיילים שמייד דרכו את נשקם. כאוס שורר במחסום.
לאחר זמן מה נראה שמשחררים במהירות את התור ההומניטרי. הנשים נוהרות החוצה בהמוניהן. חלקן נראות המומות, חלקן תשושות והפרצופים מיוסרים.
אדם מבוגר עם ילד על הידיים עובר וצועק שחיכו 4 שעות ומקלל את החיילים? את המדינה? את כולנו? ואפשר להבין אותו.
אחר כך, כנראה מישהו ניסה "לזלוג" מהמעבר לשכם, החיילים צועדים לכיוונו בנשקים שלופים.
רחלי מדברת עם ז. מהמת"ק שאומר שיש במחסום קצין שלא נענה להוראות מהמת"ק ועכשיו הגיעו הוראות מגבוה… ולכן אותו קצין הואיל בטובו לשחרר את הנשים והתור ההומניטרי נפתח.
15:22- נשים רבות וגברים מבוגרים ממשיכים לזרום החוצה מהתור ההומניטרי.
15:30- מגיע קצין עם דרגות של סגן-אלוף, רחלי שואלת אותו מדוע זרקו רימון הלם, הקצין טען שהייתה התקהלות… רחלי זעקה לעברו שזו לא הייתה הפגנה, אלא שהם, הצבא, אלה שיצרו את "ההתקהלות" הזו ואח"כ הם זורקים רימון הלם לעבר נשים וילדים ואז משחררים את כולם והכל בסדר…
ראיתי את הקצין פונה מעליה באדישות ושואל את מפקדי המחסום מי אנחנו ולמה אנחנו עומדות שם… עוד גבר שחושב שיכול לנהל את כולנו.
עם שחרור התור ההומניטרי פחת קצת הלחץ במחסום.
15:40- כ- 10 רכבים מחכים בכניסה לשכם. אוטובוס ביציאה משכם ממתין דקות ממושכות לסיום הבדיקה, הנוסעים כבר מחכים ליד האוטובוס, לבסוף הם עולים והאוטובוס יוצא לדרכו.
15:45- אדם מגיע ומספר לנו שמוקדם יותר התור נמשך עד הצומת וכולם עמדו בשמש, בעוד החיילים עזבו הכל והלכו להסתחבק עם המתנחלים. עוד הוסיף, שאין מים בבירזייה. אשה מבוגרת, חולה, נתמכת ע"י אשה אחרת, רואים שסובלת וקשה לה, היא בוכה. החייל אמר לנו שהגיעה למחסום ברגל, רוצה להגיע לביה"ח בשכם. רכב שעצר לביקורת נותן להן טרמפ.
16:00- אנחנו מתפצלות: שרון ותום נוסעות עם חמדאן לבית-פוריכ ורחלי נשארת בחווארה, כיוון שז. מהמת"ק אמר שצריכים להגיע קצינים בכירים ממנהל וקישור והם מעוניינים לבדוק את ארועי היום במחסום ולשמוע את חוות דעתנו.

16:10 – מחסום בית פוריכ:

יותר מ- 5 רכבים מחכים ביציאה משכם, תנועה ערה יחסית של הולכי רגל.
תור המכוניות משכם עוד עומד ומחכה, ורכב אחד ממתין בכניסה לשכם. אדם אחד עובר וטוען שמחכים כ- 50 רכבים ביציאה משכם. מעבירים את הרכבים לאט לאט.
לשאלתי מדוע התור מתמהמה, עונה מפקד המחסום כי אין מספיק כח-אדם כדי להעביר יותר מהר, "אין לי שאיפה להעביר לאט…" הוא טוען, דבר שנשמע לעיתים קרובות במחסום בוורסיות שונות, רק שהוא לא יכול להעביר מהר יותר כי יש שני לוחמים שבודקים ושני מ.צ והוא מכפה על כולם… וגם הוסיף שיש התראות והוא לא יכול לשתף אותי בזה…

אדם שעובר במחסום מוחה בקול כי אין לו כח יותר למחסום, חייל משיב לו שגם לו אין והוא נמצא פה שנתיים…

אנשים יוצאים מהרכבים מתאגדים ומתלוננים, אבל לפתע גם מפקד המחסום מתחיל לבדוק רכבים ונמצא עוד חייל שעומד על ידו. או אז תור המכוניות זז לו יותר מהר, אך זה בא על חשבון הולכי הרגל. הסבתי את תשומת לבו של חייל לאנשים המחכים והוא התמרמר כמובן אבל העביר אותם.
ב- 17:00 עזבנו את בית-פוריכ בתקווה ששני התורים יתנהלו מהר יותר, ובזמן הזה הגיע רכב צבאי, כולנו תקווה שיוסיפו כ"א וכולם יעברו מהר.
שמנו פעמינו לרחלי במחסום חווארה.

17:10- מחסום חווארה:

רחלי מספרת שב- 16:40 היו המון צעקות וילד קטן עמד עם ידיים למעלה ו- 8 חיילים עמדו מולו עם רובים שלופים המכוונים אליו. הוא החזיק סכין ואח"כ אמר לקצין המת"ק שרצה לדקור חייל. לאחר מכן הגיע אחיו וסיפר שהילד משוגע ועושה להם בעיות ומקבל מכות מאביו, ולכן נראה כי חיפש "ישועה" בקרב החיילים.
הייתה 'הפסקת חיים' למשך 10 דקות. כשתום ואני חזרנו למחסום חווארה נתקלנו בשלושה חיילים שלא מן המחסום, שבאו לקחת את הילד והראו לנו את הסכין – סכין מטבח. וסיפרו שהוא ניסה לדקור אותם ואחד מהם שאל אותי: "ראית פעם סכין כזו בישראל?…" לאאאאא, מה פתאום?! סכין מטבח בישראל רוויית השפים?! האם זה לא אחד הכלים בו משתמשים גברים כדי לרצוח את בנות זוגם בישראל??? ואיך נדקרים ילדים במועדונים בישראל???
כנראה לדעתם של החיילים ישראל נעדרת כל גילוי אלימות…
קציני המת"ק בודקים את התור ההומניטרי וזמן ההמתנה 40 דקות. נציג המת"ק ניסה להקל על העומס והחיילים ניפנפו אותו, כך סיפר ז. החיילים לדבריו לא נשמעים להוראות המת"ק.
יש הרבה מתח במחסום אף על פי שהתנועה זורמת ו- 4 עמדות פעילות.
נשמעת לה הערה: "אנשים יוצאים מהמחסום עצבניים שחבל על הזמן". כרגע יש יותר חיילים מכרגיל ואחד מהם פונה לפלסטינים שעומדים על ידינו ושואל אותם בטון גס ובוטה: "מה כולכם עושים פה, תעופו מכאן…"
ב- 17:30 עזבנו מחסום עצבני שתחושת הלחץ לא פוחתת.

18:00- צומת זעתרה: כ- 10 רכבים ביציאה משכם וכ- 5 מכיוון כביש 5.