בית פוריק יום א’ 8.8.2004, אחה”צ משקיפות: נועה פ. נעמי ל. (מדווחת) עצרנו בחסימה בענבתא לצורך צילום המונומנט המופלא הזה, איך חשבו שם על הכול חוץ מהעובדה שאנשים צריכים לעבור את המכשול הזה ולהישאר בחיים – התמונות בדרך. נהגי המוניות אמרו לנו שהצבא איים עליהם הבוקר שאם יתפסו אותם נוסעים לדיר שאראף יוחרמו מוניותיהם לחודש ימים! יש לעקוב אחרי האיום הזה, הוא עוד יכול להתגלות כנכון. בדרכנו למחסום נוכחנו בריבוי מחסומי פתע בדרכים, שיירות מכוניות ונוסעיהם עומדים בצד וממתינים לבדיקת החיילים. בפאתי בית איבא קבוצת צעירים שעזבו לפני חמש דקות את המחסום, שעתיים הם היו מעוכבים שם לבדיקת שב”כ ונמצאו “כשרים”, האמר שמספרובידנו הוריד אותם מהרכב בו נסעו. א’ מיודענו משכבר הימים לקח להם את תעודות הזהות ושתל אותם מתחת עץ לשעה נוספת ואולי יותר. כשאנו שואלות מדוע בודקים אותם 5 דקות לאחר שסיימו בדיקה הוא עונה “אל תפריעו לי לעשות את העבודה”. השארנו להם מים. בית פוריק: כאן מתבררת סיבת מחסומי הפתע הרבים – סטודנט משכם מבוקש וכל הסטודנטים העוברים במחסומי שכם מעוכבים עד שייתפס. כאשר אנו מגיעות מצטופפים 45 צעירים בתוך ריבוע הבטון המיועד למעוכבים, כאן הוא מקורה בסככה יעילה. לאורך המשמרת יצטופפו 60 סטודנטים במתחם. החיילים דוחקים אותם כל הזמן פנימה לתוך הריבוע הקטן מלהכיל אותם. כפעולת ייעול מוציאה החיילת את הספסל שנועד לישיבה, בעמידה אפשר לדחוס יותר אנשים לתוך ריבוע נתון. לנו זה גורם צמרמורת קטנה. העיכוב הסתיים לאחר תפיסת המבוקש בבית איבא וכולם שוחררו בבת אחת, לא לפני שקיבלו שיעור “כולם אוסקוט, אם אני שומע עוד מילה אחת אני לא משחרר אף אחד, אתה, תתרגם להם”. חלקם עוכבו 5 שעות.-מייד לאחר שחרורם מחזיר אחד החיילים סטודנט שהיה מעוכב ומסרב לומר מה סיבת העיכוב הנוסף “הוא יהיה כאן הרבה שעות, הוא אחר כך ידע למה”. לבחור אין מושג, גם נציג המת”ק שואל ולא מקבל תשובה, גם אנחנו. אביו מגיע מודאג למחסום וממתין יחד איתו. אנו מטלפנות למוקד של הצבא שמבטיחים לברר. אנו מדגישות שעיכוב כענישה אינו תקין ואינו חוקי ואנו נתלונן בפרקליטות הצבאית ולפתע הבחור משוחרר.ללא נימוק, ללא סיבה.זו לנו הפעם הראשונה בבית פוריק ואנו נתקלות בחיילים עוינים ביותר, אחד מהם מקבל את פנינו ב”אין לכם משהו יותר טוב לעשות מאשר לרגל אחרינו?” הוא ננזף על ידי המפקד שאוסר עליהם לדבר איתנו. גם המפקד עוין מאוד ובמהלך המשמרת אוסר על נציג המת”ק א’ למסור לנו אינפורמציה כל שהיא: “הם כלום מול הצבא ואין להן שום מעמד כאן”. מהמוקד של הצבא ביקשו מאיתנו לפנות אל א’ אבל במציאות שנוצרה לא היה שום שיתוף פעולה מצדו וכשעזב לא ניכר חסרונו.- בן 28 כלוא בצינוק מאז בואנו ואנו מתקשות להבין מה סיבת כליאתו. הוא מוסר שם משובש וגרסאות משונות והבדיקה במוקד לא מעלה דבר. לאחר שמסר את שמו הנכון נאמר לנו שהוא פגע במכונית ישראלית וברח (לא מכונית צבאית. אז מה נשאר? גם אני הייתי בורחת) ולכן הוא פליליסט ויגיעו לקחת אותו לחקירה בחווארה. לדבריו נתפס ב-7.00 בבוקר, הוחזק במקום אחר והובא למחסום ועד שעזבנו הוא היה כלוא בצינוק. בדרכנו הביתה נודע לנו מהמוקד שהוא שוחרר לביתו, פליליסט והכל.- בינתיים מתווספים 6 מעוכבים נוספים וממתינים. חייל שואל אותם “בבית פוריק אוהבים את החיילים?” המעוכב עונה משהו בעניין השלום.-במעברים אין לחץ. החיילת בודקת נשים וילדים בקריאת “תעלי” והנפת יד, הנשק מכוון לפניהם וכשהם מתקרבים 10 ס”מ מקנה הרובה. החייל בודק את הגברים עם נשק מוטה הצידה באותה יעילות.-כלי הרכב המעטים ממתינים זמן רב יחסית לאור העובדה שאין לחץ. גבר עם ילדה חולה ממתין כשעה עד שמסמנים לו להתקרב לעמדת הבדיקה שאורכת חצי דקה.כאשר התרוקן המחסום התנהלה שיחה בינינו לבין החיילים. הם טענו שבנוכחותנו אנו מקנות ביטחון למעוכבים “בגללכם הם יוציאו סכין ויפגעו בנו”. היה קשה לתקשר איתם גם כשהואילו לדבר אתנו ויצאנו משם בהרגשת מועקה כפולה.