13.00 – 16.30  

מזג אוויר סגרירי. כביש 60 תחום בחומות משני צידיו כמעט מהיציאה מן המנהרות ועד לגוש עציון. קצב ההתקדמות של בניית החומות מדהים ועומד בסתירה עצובה להעדר ההתקדמות בבניית הדרך שאמורה לעבור מתחת לכביש 60 ולחבר את כפרי מובלעת נחלין לאל ח’דר ובית לחם.  במחסום המנהרות, שגם הוא הולך וגדל מפעם לפעם, נוספו שני מבני שמירה שעדיין אינם מאוכלסים, אך נראה שהם מיועדים לבדיקת הרכב הנוסע דרומה.  

עצרנו ליד חנות המכולת באל ערוב. לא נראו כל כוחות ביטחון בסביבה. לשאלתנו ענה בעל המכולת שאין עימותים עם הצבא לתלמידים בכניסה כי כל בתי הספר הוכנסו למחנה עצמו. לעומת זאת סיפר על ילדים הזורקים אבנים על המכוניות הנוסעות בכביש. בתגובה, הצבא סוגר את החנויות לצד הדרך כיוון שאינו מנסה להתעמת עם הילדים. לא מזמן היה מקרה שהילדים פגעו במכונית פלסטינית ופצעו את הנהג. במקרה זה הצבא לא הגיב (זה בתוך המשפחה).  

המשכנו עד לבית אומר, לא היו כל מכוניות צבאיות בדרך ומרכז הכפר נראה הומה כרגיל. במת”ק עציון ישבו ארבעה אנשים, מחכים ל’קפטן’ אמיר מאז שמונה בבוקר, השעה אליה זומנו. כלמודות ניסיון, אפילו לא טרחנו לצלצל ורק התנצלנו בפני הממתינים על שאין באפשרותנו לעשות מאומה למענם. גם הם למודי ניסיון, הודו וחייכו בעצב. 

במעבר רחל התחילה תנועת השבים מהעבודה. הרוח המערבית השורקת והקור המקפיא בכניסה, מעמידים כל פעם מחדש את השאלה, איך תוכנן הבניין המושקע הזה? הרי כל ילד יודע שפתח מערבי באזור זה הוא מקור לרוחות נוראות בחורף. לעומת זאת יש לציין שחל שיפור בהתנהלות המעבר. איש ביטחון אזרחי עומד בכניסה ומכוון את האנשים אל חלונות הבידוק, בשקט ובסדר. ברגע שמתארך התור הוא מזעיק באמצעות מכשיר קשר חיילים שפותחים חלון נוסף. כשהגענו פעלו שני חלונות, כשעזבנו כבר היו פתוחים ארבעה.