14:50 מחסום ברטעה הישן

מכונית שמגיעה מכיוון המחסום הישן, שיצא משימוש לפני שנים, מעוררת את סקרנותנו. נהג המכונית הנחמד יספר לנו מאוחר יותר, בחניון מחסום ברטעה, שהוא עושה מכאן ה

ובלות לכל מרחב התפר. במחסום עצמו הכביש חסום בערימת עפר, אך פירצה גדולה בגדר ליד השער פתוחה לרווחה עבור הולכי רגל. על כביש המערכת נוסע טרקטור קטן, חדש, עם מחרשה. אולי הוא משמש לטשטוש הדרך אך נראה מתאים יותר לעבודה במטעי זיתים.

חלפנו במחסום ברטעה-ריחן. מישהו צועד לבדו בשרוול. מגרשי החניה מלאים.

15:15 מחסום יעבד-דותן

ארבעה כלבים משוטטים בין עגלת האשפה לאנדרטה. אנחנו חונות במתחם האנדרטה והם נעלמים. תנועת המכוניות זורמת ללא עיכוב. במרומי הפילבוקס מתוח דגל ישראל וכתובת גדולה: סיירת גבעתי. מישהו מנפנף ברמקול. קצין וחייל מגיעים אלינו. אנחנו מציגות את עצמנו. החייל מעווה את פניו: “כן. לצערי שמעתי על זה (‘נגד הכיבוש’)”. אח”כ מוסיף ש”הכובשים הם אלה,” ומצביע לעבר העיירה הגדולה יעבד (ההיסטוריה שלה ככפר מתחילה ב 1596). הקצין לא שמע וגם לא אכפת לו, הוא מזהיר אותנו מפני מפגעים ומספר על ניסיון לדרוס אותו, ממש כאן. “ומה עשית, ניטרלת אותו?” “לא, הוא ברח לי”. “אז אף חייל לא נפגע?” “היית רוצה..” פלט בגסות ופנה ללכת. אבל לא הנחנו לו לפני ששמע דברי כיבושין על אפשרות לפטריוטיות מסוג אחר.

15:30 מחסום ברטעה-ריחן

בצד מרחב התפר פגשנו כאמור את הנהג שעושה הובלות ממחסום ברטעה הישן. חבריו צוחקים ורומזים שהוא מוביל לא רק אנשים. הוא כועס. אנחנו מרגיעות אותו ‘לא שמענו כלום’…
לשרוול הארוך נכנס נכה רגליים עם יד משותקת ומקל הליכה. כולם עוקפים אותו. מדוע אין מעבר מקוצר לאנשים כאלה?

בדרך למחסום טורה אנחנו מבקרות באזור התעשיה שמתפתח במבואות ההתנחלות ריחן. הרבה מאוד מכוניות חונות במפרצי חניה מוסדרים ליד מדרכות אקרשטיין מושקעות. המבנה הענק שהוקם שם התברר כמרכז לוגיסטי בשם “רזפול” שמייצר ומשווק עבור שופרסל וסופרפארם, עבר לכאן מאזור נתניה “כי כאן האדמה יותר זולה”. האדם שמדבר אתנו ליד השער, נראה כפקיד בכיר בחליפה וכיפה שחורה – גאה לספר לנו שהוא מתפרנס בכבוד אצל בעל בית מכובד, ברסלר שמו, אבל אין לו מושג מדוע האדמה כאן זולה יותר. לא, הוא לא שמע על מרחב התפר ולא ידע שהוא נמצא מעבר לקו הירוק. “מה? ריחן לא בישראל?” הוא תוהה בתמימות (עפ”י מרינה) או בהיתממות.

בדרך למחסום טורה-שקד שני חמורים תועים על הכביש. מה”תחנה” המטונפת במחסום נאספת אשה צעירה שהגיעה מהגדה. מכונית עוברת לגדה ללא עיכוב. שקט, מלוכלך ומסריח מזבל עופות.

הווייז המליץ לנו לחזור דרך צומת מגידו. התקרבנו לפנייה למחסום עאנין והחלטנו להציץ במחסום למרות שהיום אינו פתוח למעבר. בכל זאת השער הקדמי פתוח לרווחה. השער האמצעי נעול היטב ומוגן בעמודים קצרים שניתנים לשליפה לצורך מעבר טרקטורים. ליד השער – הפירצה המפורסמת פתוחה לרווחה 7X24 עבור הולכי רגל. מאחוריה ערימת עפר גדולה.

התלהבנו מהכפר עאנין זוהר בשקיעה.