בחומוסיה הכי טובה באל ח’דר פגשנו את יאסר צלאח. הוא סיפר לנו שהמקאם בנבי דניאל עומד על אדמותיו והכרמים שליד נבי דניאל (נווה דניאל) שייכים לו ולאחותו. מצד אחד הוא מברך על הרחבת הכביש כי הוא יכול להגיע תוך 10 דקות לאדמותיו לאחר שלקח לו שעה או שעה וחצי על חמור, ומצד שני מתלונן שאין לו פרנסה בגלל מחירי הענבים, החקלאים גובים רק 5 ₪ לקילו ואשתו יושבת לצד הדרך ומוכרת.  

קבענו איתו בשושחלה כדי שיראה לנו את ביתו אך הוא לא הגיע.

נסענו  לשושחלה , הנמצאת  בראש הר, נסענו בדרך לא דרך ברכב של מונד’ר, החתן של סעד. סעד צלאח מוכר לנו מביקורים קודמים במקום. בסוכתו של מונד’ר , ליד הבית, אשכולות ענבים תלויים, תאווה לעיניים ולפה. סרנו  לביתו של סעד צלאח וישבנו בסוכתו שם שתינו תה ופצחנו גרעינים.

אחר כך לקח אותנו סעד  לסייר בכרם שלו ובגן הירק. הוא הכשיר את האדמה לפני הקורונה והביא אדמה פוריה. ועתה יש לו כרם וגן ירק משגשגים. הוא חילק את הקרקע לארבעה חלקים שווים כדי שישארו לכל אחד מארבעת בניו. כמו כן הראה לנו חדר שנהרס ע”י הצבא, למרות  טענתו , שהחדר נבנה כבר לפני שנים. העניין התנהל בבית המשפט והמנהל  הפסיד, נקבע פיצוי או שיבנה מחדש את החדר. הוא בחר לבנות מחדש, אך עדיין לא החל במלאכה. מחכה לאישור מבית המשפט.

בינתיים סיפר לנו מונד’ר, שמטרידים אותם בלילות ומנסים לגרש אותם מבתיהם. זהו ביתם, אביו וסבו בנו את הבית ויש להם אישור שהאדמה אדמתם.  למונד’ר פרצו הביתה, שברו את הדלת וגנבו צילומי מסמכים המעידים על כך שהאדמה שייכת לו, ומדי פעם אף גונבים את הנורה המאירה את הסוכה. התלונות במשטרה לא הועילו. כל זה החל מאז שהתמנה קצין ביטחון חדש בנווה דניאל, הקודם לא הטריד.

מאחר והשירותים נמצאים באל חאדר;  מרפאות, בתי ספר, מרכזי קניות.  הם נאלצים לעבור בדרך חתחתים, כל פעם שהם נזקקים לשירותים אלה. מונד’ר אומר שלוליא היתה לו מכונית חזקה הוא ומשפחתו לא היו יכולים  להגיע. לשאלתנו בדבר המים , ענו , שצלאח יורד עם החמור שלוש עד ארבע פעמים ביום ומביא אתו 4-5 גלונים מהבריכה ואילו מונד’ר יורד במכונית ומביא אתו  16 גלונים.

כרגע הדרך אל שושחלה פתוחה אל הכביש בגלל עבודות ההרחבה של הכביש וסלילת כביש חדש לנווה דניאל, אבל מי יודע מה יקרה כשתסתיימנה העבודות, והכביש יסגר.

העתיד אינו ברור. איך יגיעו לאדמותיהם, ברגל? איך ישקו את הכרמים ואת גן הירק?

חייהם קשים ויחד עם זאת הם אנשים חביבים ונעימים, וקבלו אותנו בסבר פנים יפות. למונד’ר בת בת 5 חודשים, אשתו של צלאח גם היא חביבה וחייכנית. ממש לא רצתה שנלך, אמרה : למה כל כך מוקדם?