ביקרנו משפחות בח’אלת (ח’רבת) מכחול ובעין אל חילווה. לקראת תחילת שנת הלימודים חילקנו ציוד לבי”ס, בנוסף לבגדים, נעליים וצעצועים שאנחנו רגילות להביא איתנו.

פגשנו את התינוק החדש של נג’יה, קרים, שנולד לפני שבועיים. בין השאר ביקרנו במשפחת בורהאן, שם פגשנו את התינוקת המתוקה יקין. הוא עדיין מותקף כמעט כל יום על ידי המתנחלים מהמאחז באום זוקה. למרות שתושב הקבע היחיד במאחז זה הוא אדם אחד, הוא מצא לנכון להרחיב את המאחז ולהקים לו שלוחה ליד התנחלות חמדת, ממנה הוא מקבל גם מים לשני המאחזים. וכך מתנחל אחד מחזיק בשני מאחזים “בלתי חוקיים” ושום גוף ממשלתי אינו עושה דבר כנגד ההשתלטות הפראית על האדמות. באופן אוטומטי הרועים הפלסטינים מנועים מלהתקרב לשני המאחזים, וכך מצטמצם עוד יותר שטח המחיה שלהם. המתנחל ונערי הגבעות שאיתו ממשיכים לתקוף את הרועים יום יום.

נסענו על הכביש של אל מלח, כביש שאינו מוביל לשום התנחלות, ולכן השלטון הישראלי (זה שטח C ) לא דואג לתחזוקתו, ועד לאחרונה היו בו יותר בורות מכביש. והנה, להפתעתנו, מישהו סתם את הבורות אבל השאיר את השוליים המבוקעים כפי שהיו. כשנסענו בכביש הצר עקף אותנו רכב  אחר ואילץ אותנו לנסוע על השוליים. אחד הצמיגים התפוצץ מייד. הנהג היה מספיק אדיב לעצור ולהגיד לנו שיש לנו פנצ’ר, אבל לא להציע עזרה בהחלפת הגלגל. וכך נאלצה האורחת שלי להחליף בעצמה , בחום הכבד. אני ממש לא יכולתי להועיל. לקראת סוף הסאגה נעצרה מכונית עם 4 פועלים צעירים שחזרו מיום עבודה. למרות שאינם מכירים אותנו הם הציעו מייד את עזרתם המבורכת.

במחסומי זעתרא, חמרה ומעלה אפריים לא היתה שום פעילות של חיילים.