יצאתי מתל אביב עם שני מתנדבים נוספים מוקדם בבוקר והגענו לפארסייה בשעה 6:30. אחר כך שלושה מאיתנו יצאו עם העדרים למרעה לכיוון צפון־מערב פארסייה ורעינו בוואדי שק. שני המתנדבים האחרים נשארו בפארסייה לנוכחות מגינה והחליפו את צוות הלילה.

בשעה 8:30 אחד המתנדבים שנשארו בפארסייה ליווה את העדרים של עין אל־חילווה. רכב של הצבא או של התנחלות משכיות תיצפת עליהם כמה דקות ואז נסע.

שני המתנדבים שישנו בלילה בחומסה הגיעו בבוקר לפארסייה והצטרפו אל המתנדבים שחזרו מהמרעה.

בשעה 10:30 שלושה מאיתנו נסעו לח’לת מכחול, אל ביתו של ב’, שם מתנחלים נסעו בטרקטורים בשטח שלו ובין הבתים. הם עזבו כשאנחנו הגענו אבל לפני כן צילמו אותנו ואת לוחית הרישוי של הרכב.

נשארנו עם ב ‘ ואשתו לשתות תה והוא סיפר לנו בעברית על הבעיות שנגרמות בגלל חוסר הגשם – הכבשים חולות, ההוצאות גדלות ואת כל המזון צריך לקנות בגלל שאין מרעה. הוא דיבר גם על התקווה שלו לשינוי הממשלה בישראל וביקר את הרשות הפלסטינית לה הוא קרא: גנבים.  לדעתו הפתרון היחיד הוא מדינה אחת שבה יהודים וערבים יחיו ביחד.

בינתיים לפארסייה הגיע שי מהתנחלות משכיות ורכז צפון הבקעה במחלקת מקרקעות במועצה האזורית. הוא חנה את רכבו מול הבית של א’. א’ התקרב אליו ובתו צילמה את המפגש. שי איים עליו ואמר שיזעיק את הצבא. ‘אתה תראה מה הם יעשו לך, זה יהיה יותר גרוע מהפעם הקודמת!’ אמר. הפעם הקודמת היתה לפני חודש, אז  א’ נעצר בטענה שהוביל ציוד שיכול לשמש לבנייה אסורה. הוא נעצר לכמה שעות, הוכה ואף נכווה מסיגריות שכיבו עליו.

א’ נבהל מהאיום והחלטנו שיהיה לידו תמיד מתנדב אחד.

אחר הצהרים, בזמן ששני מתנדבים היו עם עדר הפרות של ז’ במעיין עין אל־חילווה, שמונה מתנחלים הגיעו ממשכיות והלכו לכיוון הבית של ז’.  רדפנו אחריהם תוך כדי ניסיון להחזיר את הפרות לסככה בלי לאבד אף אחת בדרך.

המתנחלים נחלקו לשתי קבוצות, ארבעה המשיכו לבית של ז’ וארבעה אחרים הלכו לבית של כ ‘שם היו שני מתנדבים. כחצי שעה הסתובבו בין השטח לבתים (נערים בני 15–16 ואפילו ילד אחד בן 12) ישבו פה, הלכו לשם, ואז עזבו.

בערב נשארתי לישון אצל ז’. כמעט נרדמנו ובשעה 23.20  קיבלתי טלפון שהמתנחל גלעד נמצא אצל כ’. נסעתי מייד וכעבור שלוש דקות הגעתי, אבל גלעד כבר עזב. חזרתי לז’.

ב־00:30  גלעד עבר ליד הבית של א’ בפארסייה אל־אחמר. לאחר זמן קצר קיבלתי שוב שיחה מכ’ שאמר שגלעד חזר אליו. חזרתי לשם וראינו את גלעד נוסע ברכב לכיוון התנחלות משכיות. החלטתי להישאר לישון אצלם.

כשכבר הלכנו לישון פתאום כל הטלפונים התחילו לצלצל. פ’ הגיע בריצה עם אשתו ובתו. הבן שלו הובהל לבית החולים במצב קשה. הוא ביקש שאני ועוד מתנדב נתלווה אליו למחסום תיאסיר למרות שהוא סגור בשעה הזאת, בתקווה שבעזרתנו ייתנו לו לעבור כדי לראות את בנו.  אבל האחיין שלו שכנע אותו שבמחסום עלול להיות מסוכן מאוד בשבילו, שהצבא עלול לירות לעברו אם יתקרב. רק אמבולנס יכול אולי לעבור. ל’ התקשר לכמה אנשים כדי לנסות להשיג אמבולנס – ללא הצלחה.

אחרי שעה הבן נפטר. הוא סבל מבעיות לב כבר הרבה זמן. המשפחה גדולה ורוב הנישואים הם בתוך המשפחה ולכן כל המאהלים בסביבה היו באבל. במהלך הלילה בני משפחה רבים הגיעו למחסום תיאסיר, עמדו בתור והמתינו לפתיחתו כדי להגיע להלוויה.