לאחר היעדרות ממושכת, מטעמי בריאות, חזרנו לבקעה. במשך הזמן הזה היינו בקשר עם פעילים ועם תושבים רבים כך שלא היו לנו הפתעות. לשמחתי במשך הזמן הזה הגיעו פעילי שלום בקבוצות רבות ויחידים כמעט מדי יום לבקעת הירדן. ממחסום ווטש אציין את רינה ואת בתה שהתמידו כל שבת וכן אחרות. פעילים מתעיוש (גיא ואחרים), לוחמים לשלום, דהרמה חברתית ורבים אחרים. הם ליוו רועים, בנו גני משחקים, הביאו וטרינרים ומתנדבים  לטפל במחלת דבר הצאן שפרצה, ועזרו להם לחסן ולחטא דירים ורפתות. פעילים אלה דיווחו באופן קבוע על המתרחש בבקעה.

14.15- הבית שצופה על מחסום חמרה: בני הבית סיפרו על מצוקה קשה עקב סגר חג הפסח. מ’ עובד בחממות העגבניות שהוקמו השנה במקום הפרדסים תחת ביתו. בגלל הסגר היתה לחקלאים בעיית שיווק לישראל והעגבניות נמכרו במחיר של  7 ₪ ל-10 קרטונים.

15.15 – חיילים מאיישים את מחסום חמרה ובודקים לאט לאט מכוניות העוברות מהבקעה לכיוון שכם. כל מכונית ממתינה כמה דקות עד שיסמן החייל שמותר לה להתקרב. כשהגענו היה כבר תור של 20 מכוניות. כשהתקרבנו למחסום עלו החיילים לפילבוקס והמחסום נפתח לתנועה חופשית. מחמוד אמר לנו קודם שכמעט בכל יום זה קורה בשעה הזו, השעה בה חוזרים האנשים מהעבודה.

ביקרנו אצל 3 משפחות במקחול – אצל יוסף ונאג’יה, אצל בורהאן וסמאהר ואצל צעיר הבנים אשרף ואישתו רימה. כל 3 הנשים בהריון. אצל סמאהר זהו הריון עשירי  (8 בנות ובן אחד) ואצל נאג’יה, אחותה, הריון  תשיעי. רימה בת ה-23 הרה בפעם הרביעית אחרי שהילד האחרון רמי נולד עם מומים קשים – בלב ובכליות.

בדרכנו חזרה, ב-18.30, לא נראה אף חייל במחסום והתנועה התנהלה כסדרה.