ח’רבת מכחול

הבוקר יצאנו ללוות את בורהאן. בשיחת התיאום יוסי אמר לי שהליווי שלנו מאפשר לבורהאן להגיע רחוק יותר לשטחי המרעה. התקשרנו אליו מהדרך והוא אמר שנפגוש אותו בבית, אבל כשהגענו הוא כבר היה בשטח. ראינו אותו במקרה ממזרח למאהל, רגע לפני שירד לוואדי ויצא משדה הראייה שלנו, בדיוק כשהתקרבנו למאהל.

הלכנו לכיוונו. הוא היה עם הסייחה ועם העדר בוואדי שנשפך לכיוון הבסיס הצבאי. הסוסה הייתה הדבר הראשון שראינו כי היא גבוהה ואדומה. לאורך הבוקר התקדמנו באיטיות מזרחה עם עצירות מדי פעם. בוואדי שנשפך לכיוון המחנה עוברים כבלים שחורים. לדברי בורהאן אלה כבלי טלפון שנמצאים שם כבר 30-20 שנה. בדרך הוא סיפר על מקרים שמתנחלים גנבו סוסים וחמורים. פעם ראה מתנחל מנסה לקחת חמור, וכשראה שהצבא מגיע הוא קשר אותו למשהו ואמר שהפלסטינים שכחו אותו שם. יוסף, אחיו של בורהאן, רעה על הגבעות מדרום לנו, מצדו השני של הכביש העולה להתנחלות חמדת.

ככל שהתקדמנו והתקרבנו אל המטווחים, בורהאן החל להרים ולהזיז בעזרת המקל שלו חפצים שונים שהיו פזורים בשטח: פיסת קרטון, רדיד אלומיניום גדול, גרוטאות פח, פיסות עץ. מכלי רימוני האימון עדיין פזורים בשטח והוא הקדיש כמה דקות לאיסוף חלק מהם לערמה, שנשארה שם ומעידה על זה שהמכלים טופלו. המקום הכי רחוק שהגענו אליו היה המדרון שמדרום למטווחים, מערבית לחמדת. רעינו עד המורד השרוף שנמצא מעל המטווחים מצד דרום-מזרח.

במורד שבו רעינו אפשר להבחין בסימני רעייה, מלבד  הגללים הטריים עמודי העיריות. בשלב הזה של השנה הקנים יבשים וגבוהים, מגיעים לגובה של כמעט 1.5 מטר. על המדרון אפשר להבחין גם בצואת בקר שנשפכה שם. בורהאן אמר שזה בא מאום זוקא. למנחם מהמאחז שצמוד לחמדת, יש כבשים, הוא ציין. שאלתי אותו אם הצואה של הבקר מעודדת צמיחה גבוהה של העשב. הוא השיב בחיוב ואמר שבאמת העשב שם גבוה יותר והצאן אוהבים יותר לאכול שם, אבל הוא לא אוהב לרעות שם. “כי אז רואים אותי”, אמר והצביע צפונה אל הגבעות של אום זוקאץ

התחלנו לחזור בסביבות 10:00 והגענו לקראת 11:00. אריאל ואני עזרנו לבורהאן להאכיל ולהשקות את החיות. כל המשפחה נמצאת עכשיו בטובאס. לאחר מכן הקפצנו את בורהאן, אחיו אשרף ושני הבנים הצעירים שלו לעטוף, לקניות במכולת בכניסה לכפר. עטוף מחובר למים ומייד בכניסה ניתן לראות עד כמה ההבדל משמעותי בין מכחול ובין עטוף, שבו יש חקלאות מושקית.