לכאורה עבר יום כמעט נטול כמעט אירועים, אך בפועל השיגרה והשקט היחסי אינם אלא על פני השטח. הרועים חוששים מאוד ואי הוודאות הגדולה מה ילד כל רגע אינה מאפשרת לשקוט על השמרים ואין יודעים מאין ואיפה תפרוץ הרעה.

הגענו עם בוקר של יום שישי למקום הריכוז באל פארסייה ונחלקנו לצוותים שילכו ליישובים בשטח:

עין סכות  מקום עם מעינות ושדות בבעלות פלסטינית פרטית, הפלסטינים בעלי המקום מגדלים שעורה וגם תירס. הכבשים רועות אחרי הקציר, אוכלות את השלף שנמצא שם בשפע. המרעים (בשעות 6-10 ואחה”צ בשעות 5-18 ) עברו היום בשקט ללא הפרעות, אף שהרועים צפו שיבואו המתנחלים משדמות מחולה. בצהרים נחים במאהל מאולתר.

עין אל חילווה  ארבע משפחות מתגוררות פה בדרך כלל. לכולן יש פרות. אחד האחים עבר לתקופת הקיץ לאזור תיאסיר בגלל פרעות המתנחלים. הרועים של שתי המשפחות האחרות מוגבלים בשטחי המרעה. הם הולכים לחמאם אל מליח, שהוא אזור עם שפע עשב אך הצבא הכריז עליו כשטח אש במהלך השבוע. לכן הרועים מנצלים את יום שישי אחה”צ ואת השבת לשני מרעים  בבוקר ואחה”צ. לפעמים המתנחל חגי, בעל החווה שמול עין אל חילווה, עומד ומשקיף גם בשבת. הפעם המלוות (מיקי ונטלי) הצטרפו לרועים, שיצאו מעין אל חילווה וחצו לעבר חמאם אל מליח. לעיתים המתנחל חגי מגיע וצופה וקורא לצבא, אך הפעם המרעים בבוקר ואחר הצהרים עברו ללא הפרעה. המלווים במכוניתם על הכביש  ליוו את העדר במקביל למסלול ההליכה שלו, כאשר מדי פעם הרועים הודיעו על מצבם.
לרועה הרביעי לא היו כוחות לצאת למרעה ארוך, ולכן אחרי מרעה הבוקר ולפני מרעה הצהרים הוא והמלווים פנו להשקיית הבקר במעין עין אל חילווה. הוא לא שהה שם יותר מרבע שעה בגלל החום וגם בגלל החשש מאותו חגי.

סמרה  ליווי של מרעה בשטחים פרטיים של הרועים, המתגוררים שם קרוב לכביש. בפועל, עד לא מזמן,  הם רעו בכל הגבעות שמסביב למאהל. עכשיו אסור להם לצאת לרעות כי המתנחלים הקימו את החווה שלהם ממש ליד בתי הרועים והם מדווחים לצבא בכל פעם שהרועים יוצאים למרעה. כך הם ניכסו את שטחי הפלסטינים בלי דין ובלי דיין, רק באמצעות הכוח. נותרו למרעה רק השדות ליד הכביש.

חומסה היה שקט בבוקר. המלווים שהו לנוכחות מגינה אצל ק’ והרועים יצאו למרעה עם עדר העזים שלהם. בבוקר לא היו הפרעות והמלווים התבשלו בחום ושיחקו עם הילדים.  המגמה התהפכה אחר הצהריים, כאשר הגיעו טרקטורונים נהוגים בידי ילדים צעירים, הסתובבו והפריעו לעדרים. המלווים נקראו לעזרה וליוו את העדרים, כשהם חוצצים בין הרועים לבין המתנחלים. אחרי כשעה של ניסיונות להפריע ללא הצלחה הם עזבו את השטח. יותר מאוחר הסתובבו אותם מתנחלים ליד ו’, רועה אחר שיצא למרעה, אך גם שם עזבו כשהמתנדבים לא אישרו להם לבצע זממם.

חמרה  מיקומה באזור שטח B על הדרך לטובאס. מזה חודשים הסתובב שם משה שרביט בעל חוות עמק תרצה והציק לרועים, ואף נכנס לבתיהם. הרועים הצליחו להשיג צו הרחקה נגדו ולמי מטעמו, ובמשך מספר שבועות היה יותר שקט. אך משה שרביט מסרב להפסיק להטריד. בצהרים נקראו מתנדבים למאהל כי דווח על שני נערים שבאו והסתובבו שם. כשראו את המתנדבים הסתלקו. במבט ראשון נראה שלא עשו דבר, אבל בבדיקה התברר שאחד מהם חתך את החבלים של הכיסויים של הבריכה והשחית אותם. נשקלה הגשת תלונה ביום ראשון.

קיווינו שהלילה יעבור בשקט בהמשך ליום יחסית שקט. אלא שבשעה 21.00 נקראנו  בדחיפות לעין אל חילווה. מתנחל הסתובב שם על הכביש והתחיל לצעוד לעבר הדיר, והרועים התרשמו שהוא עומד לפתוח את הגדרות ולהפיץ את העדר לכל רוח. הם קראו לו לעזוב, וביקשו מהמלווים להתקשר למשטרה. פתאום נראה המתנחל חגי מהמאחז שממול, שאסף את הנער והעלה אותו להתנחלות משכיות וחזר לביתו. הרועים ראו בכך סימן נוסף שאכן היתה מזימה כלשהי, אולי גניבת העדר. נשארנו עוד כחצי שעה עם הרועים ואז נסענו לפארסייה. ביקשנו מהרועים להתקשר אלינו עם כל בעיה.

המשך הלילה עבר בשקט בכל המקומות. אך בבוקר בשעה 7.00 אני (מיקי) קיבלתי הודעה מז’, שמתנחלים פלשו לביתן כשהן עצמן ישנו במאהל הסמוך מהפחד מהמתנחלים. כשחזרו בבוקר לביתן הן גילו הרס רב במאהל, שבלילה כאמור היה ריק. המתנחלים נכנסו בלילה ושברו את הפאנלים של החשמל ואת הכיור בשירותים. במהלך היום הוזמנה משטרה, שהפעם הפגינה רצינות לשם שינוי. השוטרים רשמו וצילמו את כל הנזקים והבטיחו לחקור. הוגשה תלונה, אך עד היום טרם נתפס מישהו.