שתהיה לכולנו שנה טובה

6.10 מחסום ברטעה/ריחן

אל החניון הפלסטיני, ממנו נכנסים הפלסטינים מהגדה אל הטרמינל, מגיעים אנשים בקבוצות. נכנסים ללא עיכוב בקרוסלה אך נעצרים בכניסה לטרמינל. כ- 80 איש תקועים כנראה כבר זמן רב בשרוול הכניסה לטרמינל ומספרם גדל ככל שעובר הזמן. אדם מבוגר התמרמר בכעס שזה המצב בזמן האחרון, לדבריו לוקח להם שעה לעבור ואף יותר. צעיר אחר אישר את דבריו. ב 6.20 התחילה תזוזה לתוך הטרמינל, איטית ביותר. נאלצנו לעזוב בשלב זה כדי להספיק לשאר המחסומים.

7.00 טורה/שקד
המעבר במחסום מתחיל ב 7.05. בתי הספר בחופשת חורף ובאין תלמידים ומורים רק מעטים עוברים מכיוון הגדה אל מרחב התפר, רובם פועלים בדרכם לעבודה באזור תעשייה שח"ק בשקד.

טייבה רומנה 8.06
במחסום הסגור עדיין, אותו מתפעל משמר הגבול, יש כבר שני רכבים – הג'יפ של שוטרי מג"ב והטיוטה הלבנה של נציגי המת"ק. שמחנו לראות שהפעם סוף סוף הגיעו השלטונות בזמן. שמחתנו לא נמשכה יותר מחמש דקות: שני הרכבים עזבו – ראשון הג'יפ ולאחריו הטיוטה. כמובן שהפלסטינים שהמתינו בצד השני של המחסום הסגור לא קיבלו שום הסבר. ניסיון מצידנו לברר מה קורה, אצל חייל שירד לרגע מהטויוטה, נכשל. אנחנו מוחרמות.

9.20 כעבור 70 דקות סוף סוף הגיע ג'יפ ובו מספר שוטרי מג"ב. במהלך הזמן הרב שחיכינו להם דיברנו בטלפון עם מת"ק סאלם שלוש פעמים ובכל פעם הבטיחו לנו ש"כן… כן… הם בדרך" כי יש "בעיות בציר".
שתי שוטרות ושוטר אחד הגיעו לשער בצד שלנו ופתחו את המנעול והשרשרת. התעלמו מברכת הבוקר טוב שלנו ומהשאלה אם אפשר לדעת מדוע לא פתחו את המחסום בזמן. השניים התרכזו מאוד במנעול ובמפתח ולא ענו דבר. אחר כך הסתובבו והלכו. המעבר התנהל בניצוחה של אחת השוטרות, שהתנהגה באופן בוטה וגס כמוהו מזמן לא חווינו במחסומים. גם ממרחק יכולנו לשמוע כיצד היא משלחת אשה מעל פניה, בערבית משובחת ומצומצמת הנהוגה אצל דוברי העברית בלבד בצבא: תסתלקי, יאללה, הביתה. המגורשים: אשה ושני ילדיה. שפת הגוף של השוטרת היתה מכוערת לא פחות. האב, שהביא אותם למחסום במכוניתו, ניגש לדבר על לב החיילים. המראה הבלתי נסלח והבלתי נסבל של גבר בגיל העמידה שמתחנן ומבקש להתחשב בבתו ובילדיה ומולו לובשי מדים לגמרי אדישים ולגמרי מלאי אדנות. אחד הפלסטינים שעברו אמר לנו שלאשה יש אישור מעבר במחסום ברטעה ומסיבה כלשהי היא ביקשה לעבור עם האישור של ברטעה במחסום כאן. נו, זאת באמת חוצפה מצידה ולכן צריך לסלק אותה בגסות ובבושת פנים מהמחסום. יאללה רוּחי! כל הכבוד למג"בניקית וגם לעמיתיה שותפיה, שאיש מהם לא טרח להרגיע אותה.

עברו שני טרקטורים וכ 25 אנשים, ביניהם חקלאים ובידיהם שתילי זיתים צעירים לשתול בכרמים שלהם הנמצאים מעבר לגדר. מלאי כעס על ההמתנה הארוכה ועל היחס המתנשא והפוגעני. "החיילים שונאים אותנו," אומר אחד בזעם כבוש. "בחיים יהודים וערבים לא יחיו בשלום. בחיים."
חיכינו שהמגבניקים ישובו לנעול את השער וניגשנו אליהם. השוטרת שמעה בקצרה מה דעתנו על התנהגותה המבישה. היא גיחכה. אולי במקרה במבוכה?