6:50-9:00

6:50 מחסום טורה-שקד

סטודנט אחד כבר ממתין לפתיחת המחסום ומן העבר השני נשמעים קולות של ממתינים. 

במתחם המחסום – רכב צהל״י וחייל שעסוק ברישום. הגגון החביתי מעל השרוול מטפטף ובראש ה"אוהל" שמחפה על מרכז המחסום – מתחממים בשמש זוג שחרורים פטפטנים.

ב-7:00 כבר ממתינים אתי שלושה סטודנטים. שלושה חיילים מגיחים מהבודקה כשהסטודנטים מתקרבים למרכז המחסום ומבקשים לעבור כי יש להם בחינה בשמונה. החיילים מחזירים אותם לאחור ואומרים לי שמחכים עדיין לחיילים נוספים.

ב-7:05 מגיע הטרנזיט הלבן עם ילדי ביה״ס והשער לשרוול עדיין נעול. מייד אחריהם מגיע רכב צבאי גדול וממוגן ומתוכו יוצאים כמה חיילים והשערים נפתחים. הילדים, הנהג שלהם, הסטודנטים ומנהל ביה״ס ממהרים לעבור בשרוול וב-7:15 חוזרים הנהגים מהבידוק למכוניותיהם כדי להעבירן במחסום לכיוון הגדה. קולות עצבניים מן העבר השני. מכיוון הקרוסלה נשמעות צעקות: ״כל יום, כל יום״. ניכר שיש עדיפות למי שעובר לגדה על פני הפועלים שמגיעים ממנה.

ב-7:30 נבדקת מכוניתו השחורה של הבנקאי. חיילת ממשטרה צבאית גוערת באנשים שהגיעו מהגדה וכבר עברו בביתן הבידוק ושקיות בידיהם ומחזירה אותם לבדיקה נוספת. הם מצטווים להשאיר שקיות עם 10 קופסאות סיגריות, שהכינו מעלי הטבק שהם מגדלים. אח״כ אני מסולקת מהגדר. ק׳ מספר לי בשמחה שקיבל תסריח בזכות חברתנו שמטפלת במנועי משטרה, שאת מס' הטל' שלה קיבל מאיתנו.

דין ודברים עם חייל במחסום. לשאלתו "מה הבעיה שלך" – אני, כרגיל, מזכירה להם שהם מנהלים את חייהם של תושבים שנתונים תחת כיבוש ומה שמצופה מהם, כיוון שהם ״רק ממלאים פקודות״ של ממשלה מחורבנת – זה לפחות להתנהג באנושיות. ״למה מחורבנת?!״ הוא מזדעק. ״כי היא מממנת לרוה״מ מיטה שעולה 50,000 ש"ח עבור 5 שעות שינה, למשל״. ״אז מה, לא מגיע לו!? את יודעת מה, אני יביא להם (לפלסטינים) לחמניה ושוקו כל יום, בסדר? עכשיו תזוזי מפה!״. "את ואני אותו דבר בשבילו" אומר לי אחד הפלסטינים שהיה עד לשיחה.

ב-8:00 המחסום שקט והחיילים מנפנפים לי לשלום כשאני עוזבת.

8:10 מחסום ברטעה-ריחן

שושן צחור מדהים פורח בקירבת השער התחתון. מגרש החנייה הפלסטיני מלא כמעט לגמרי. על הכביש ממתינות 8 משאיות עמוסות. מדי פעם מגיעים כמה פועלים או בעלי עסקים שעובדים בברטעה. מעטים מאד מגיעים ממרחב התפר. סטודנטית עם מזוודה נאספת לתוך מונית שממתינה עדיין לנוסעים. לנהגים – הווי מיוחד של צחוקים ושובבות. ״אנא מבסוט כתיר״, אומר הצעיר שבהם. ב-8:30 מגיעים שני אנשי עסקים. אני אפגוש אותם כעבור 10 דקות בדיוק בשרוול היציאה למרחב התפר. "איך היה בפנים", אני שואלת, "מאה אחוז", הם עונים. על ״בוקר טוב״ עונה לי מישהו ב״בוקר מצויין״. על ספסל השבחי"ם יושב בחור. ממרחב התפר מגיעים צעירים עם שקיות וחבילות. תעודותיהם נלקחות וגם הם נשלחים אל ספסל השבחי"ם, כצפוי. אני שואלת מישהו (פלסטיני) שהחליף איתם מילה מדוע הם יושבים שם. ״לא ישרים״ הוא עונה… שעריו של מיתחם בידוק המכוניות – פתוחים לרווחה, אין שם מכוניות כלל אך ממיתחם בידוק המשאיות עולים קולות רמים.

קפצתי לראות מה קורה במחסום ברטעה הישן. הדרך אליו סלולה ונוחה ולאורכה פריחה משגעת. המחסום, למרות ששעריו נעולים והוא שומם, נראה מטופח ומתוחזק. יש עליו שלט מצוחצח ואפילו מס' טלפון אך אין פרטים לגבי שעות הפתיחה שלו, אם יש בכלל. עוד תשובה בשטח ל"איפה הכסף". לעומת זה, במרכז ברטעה המזרחית, באזור המסחרי, בור רחב ועמוק באמצע הכביש הראשי, מלא במי ביוב. כדי להמשיך לברטעה המערבית צריך לעקוף אותו בדרך חתחתים.