6:20-9:00

6:20 מחסום ברטעה-ריחן

5 משאיות ממתינות על הכביש לעלייה לבידוק. בחניון התחתון יש הרבה מקומות חנייה בשעה זו. קבוצה של כ-20 איש ממתינה ליד שער הכניסה לטרמינל ונבלעת בתוכו תוך 3 דקות. כל מי שמגיע עכשיו נכנס ללא עיכוב. 6:35 מגיעה משפחה עם 4 ילדים קטנטנים ושקיות מזון לרוב. בכניסה הפנימית ניכרת צפיפות. 6:40 – כולם נכנסים. 6:45 בחניון העליון מוניות צהובות וטרנזיטים לבנים ממתינים לפועלים שמגיעים במעלה השרוול לכיוון מרחב התפר. 6:48 מכונית בודדת יוצאת ממיתחם הבידוק הפתוח לרווחה. אין עוד מכוניות וגם במיתחם בידוק המשאיות, שבצידו המזרחי ניתלו יריעות הצללה כחולות – אין תנועה. המשפחה עם הילדים מגיעה למרחב התפר ב-6:50. מישהו אומר שהמשפחה הורשתה לעקוף את הפועלים. גם מודענו ב׳ ממפעל השטיחים מגיע. לדבריו יש הרבה אנשים בפנים אבל המעבר בסדר. שירת ״חטאנו לפניך״ בליווי צהלות שמחה (חתרני משהו) בוקעת ממיתחם בידוק המשאיות. ב׳ ושניים מחבריו מצטרפים אלי לנסיעה לאזור התעשייה שח״ק. סוף-סוף נודע לי מיקומו של מפעל השטיחים המפורסם.

7:10 מחסום טורה-שקד

ילדים רבים מגיעים ברגל מדהר אל-מלכ. הבוקר אין מעבר לכלי רכב. הגנרטור שובת, העמודים המתוחכמים שצצים מתוך הכביש – ניצבים וחוסמים את המעבר ובאין חשמל – אי אפשר לשטח אותם. כולם עוברים ברגל, רבים משאירים את מכוניותיהם בטורה. מספר פועלים משח״ק מבקשים שאקפיץ אותם לעבודה במפעל מתכת כלשהו. בדרך מספרים לי שבעל הבית שלהם מונע מהם זכויות בסיסיות שניתנות לפועלים פלסטינים במפעלים הסמוכים. כשפונים אליו בטענות הוא מאיים בפיטורים. הצעתי את ״קו לעובד״ אבל הם לא ימהרו להשתמש בשירות הזה. מתקשרים אלי אח״כ ומבקשים שלא אעשה בינתיים דבר. כשיהיו בעיות – יתקשרו.

בחזרה למחסום טורה. סוף-סוף רוקנו את המכולה שכבר עלתה על גדותיה אבל הלכלוך מסביבה רב; הרבה מגשיות צהליות וקופסאות רוגלך תוצרת פרדס חנה. מפקד המחסום, סמל גבוה ואדיב מבטיח לטפל בזה. 8:15 מגיע ג׳יפ גדול/האמר מכיוון הגדה. מצליח איכשהו לעבור, נוסע מסביב בדרך העפר (שמובילה גם לבית הבודד) וחוזר למחסום. אני מבקשת לשוחח והם עוצרים. מה קורה עם הגנרטור, אני שואלת. חיילת, הנהגת, מטיחה בי ״אתן תמיד רואות רק דברים רעים״. הקצין דווקא מתרצה ומספר על הבעיה בגנרטור שקרתה כבר אתמול. "כן, המחסום היה פתוח ביום כיפור! את רואה? אנחנו עושים גם דברים טובים״. אני מפנה אותם לאתר שלנו שבו יוכלו למצוא פה ושם גם דברי שבח על מעשים ראויים לשבח, למרות הכיבוש, שהוא עפ"י הגדרתו – רע, מה לעשות…  8:30  – עדר עזים חוצה את המחסום ומתנפל מיד על שיחי הטבק. לא, העזים אינן לועסות עלי טבק (הם כבר נקטפו) אלא את ציצת הפירות והגרעינים שבראש השיח. אני מצלמת והחייל הצופה מלמעלה שולח את המפקד הנ"ל למנוע זאת ממני. 9:00 – שני טרמפיסטים מתלווים אלי עד אום-ריחן.