15:20 מחסום טורה – שקד
הפתעה ממתינה במחסום שיחסית שקט, רק כמה מכוניות, משאית ואנשים שעוברים לכיוון הפלסטיני.
פח האשפה נקי ואפילו הסביבה. חייל מתקרב אלינו, כמעט מעשה שבשגרה, שואל עלינו. מנומס. אנו משבחים את היוזמה לנקות סופסוף. מסתבר שאנו עדים ממש לפעילות הניקיון. אב ושני בניו מנקים, מפנים את הפסולת. האב איש חביב פותח בשיחה איתנו ומספר על המאמץ שלו ושל המשפחה להבטיח לעצמם חיים סבירים יותר: עובד בכמה מחסומים בניקיון וגם בעסק משפחתי צנוע בכפרו. מבקש את עזרתנו לברר למה אחד מבניו מנוע כניסה.
המחשבה היחידה שעלתה במוחנו הייתה צער עמוק על המצב הקיים ועל כל מה שהיה יכול להיות במקומנו לו הכיבוש היה מסתיים.

15:45 מחסום ברטעה – ריחן
המוני פועלים חוזרים לביתם, מכוניות המעסיקים סותמות כמעט את הכניסה לחניון. האנשים ממהרים. בחלקם צעירים נמרצים, אחרים מבוגרים איטיים יותר, מעט נשים. בדרך ליציאה, בשרוול, מתקן מים קרים (קוּלר) נוסף הוצב בכניסה לשרוול וגם מכונה אוטומטית למשקאות קלים. עמדת ה"קפה ומאפה" של המתנחל במקום – סגורה. בנוסף, צד השרוול הפונה למתחם המחסום נאטם עם פחים, מכולה, אבני בטון. לא מבינות מה הפשר. לפתע איש שצועד לכיוון היציאה מחייך ומגיש לנו נרקיסי בר ריחניים. אנו מופתעות לא מספיקות אפילו להודות לאיש שכבר נעלם אל תוך ההמון. צילמנו את הפרחים ברגע של שכחה איפה ולמה אנחנו פה. בן רגע השומרים בכעס מזכירים לנו את המציאות – אסור לצלם! כנראה שאפילו היו מבקשים את הטלפון כדי למחוק את התמונה אבל אנחנו הסברנו את המקרה אשר קרה. נעזבנו לדרכינו. הצענו את הנרקיסים לאישה בדרך לקרוסלה.
בכניסה לטרמינל התקהלות רבה, תורים בשלוש עמדות הבידוק (מנתוך ארבע). העמדות תמיד איטיות כשעובדות 3 במקביל. מדדנו זמן – 15-20 דקות המתנה בתור. זה הרבה זמן בסוף יום עבודה ורק כדי לחזור הביתה. הרבה אנשים כעסו ובקשו שנציין שגם בבוקר יש תורים ארוכים.
בדרך חזרה בחור מבקש עזרתנו לקבלת אישור כניסה לצורך טיפול רפואי עבור בנו בן השנתיים.

16:40 מחסום עאנין
אפשר ממש לשחזר את מילותיה של רחל מלפני כמה ימים: "יש הרבה חוזרים מהמסיק, הרבה צעירים. אווירה של 'יחד'. מעמיסים הרבה שקים מלאים זיתים על נגררת של טרקטור". היה גם חמור לבן, אמיתי !!!!
עד 17:00 כולם עברו. החיילים אמרו שהמחסום פתוח עד 17:00 וןלא כפי שחשבנו שזה עד 19:00.