05.45- 0640   מחסום ברטעה החדש

במגרש החניה העליון אין חדש: עשרות פועלים שעברו את הבידוק ממתינים בשולי הכביש, מסתובבים  בצורה מסוכנת בין המוניות והמכוניות הבאות והולכות ,מסתודדים בקבוצות עבודה, ממתינים להסעה. חם בשעה זו ואנשים על צרורותיהם, מעשנים , שותים קפה. ובעיקר. ממתינים. ממשימה למשימה הם ממתינים , בפרקי  חייהם הכרוכים במחסום ובכיבוש הם מכלים את זמנם בהמתנה: אם לאישור אם למעבר במחסום אם לבידוק מסמכים, אם להסעה אם לעבודה. חיים בהמתנה ….

אני יורדת בשרוול המלא ביוצאים לעבודה, אחרי שנים במחסומים ובשרוול הזה, אני מוצאת אנשים קשים, נדמה לי  שהפעם יותר מתמיד . ואולי זו תחושה הנובעת מהמועקה האישית מארועי הימים האחרונים. שלא כרגיל- ברכת “שלום” ו”בקר טוב” אינם נענים על ידי העוברים, או שנענים בשפה רפה, אנשים הנתקלים בי – מסבים מבט, מתעלמים, שאלות שאני מפנה לעוברים ושבים אינם נענות, לפעמים ב”כן” /”לא” רפה ולא עניני וממשיכים הלאה . כשאני מתיישבת על הספסל בכניסה למחסום, האיש היושב לצידי קם  ועובר לעמוד בצד. ואולי זה מקרי . אני צופה ביוצאים , המחברת ביד, ובתחושה שלי – אולי “הם” רואים אותי כמי שסורקת/בוחנת  אותם? מגנומטר אנושי? ואולי הרגשה אישית . כבר אמרתי-  של :” מה את עושה כאן- נציגת הכיבוש”  אני מתבוננת בעוברים ובחוויה האישית שלי בו זמנית. וקשה לי להגדיר אם המציאות ברגע  זה היא הזויה או אמיתית .

עניינית: במחסום פועלות  6 עמדות. אנשים יוצאים במהירות , עם /בלי חגורה ביידים , וסיגריה בשפתיים קפוצות . זרם אנושי מתפרץ ,תחום בתוך גדר שמגדירה את טווח התנועה ומסלולה, אל הכאוס האנושי שבסופה.

מאוחר יותר: במעבר למגרש החניה: אני נתקלת בביתן  ושני אנשי בטחון במדים בפתחו. אני שואלת אם הם פלשתינים מן ישראיל או מן דאולת א(ל) פלשתין והם מאשרים שהם מג’נין בשביל הסקיוריטי. 6-7 לובשי מדים שחורים אלות , מפקחים על כניסת מכוניות למגרש. מפקחים על הסדר בתור. המגרש עצמו ריק  ברובו ממכוניות., אין “מוניות” . אולי זו אינה השעה  ואולי הגבלת כניסה . לא הצלחתי להבין למה ככה. המגרשים במעלה הכביש,  לעומת זאת, מלאים .מכוניות עם פועלים עוצרות לפני מוט הברזל החוסם בכניסה ,הפועלים יוצאים וממהרים לתור. תור של עשרות אנשים  שאינו מתקצר: אלה נכנסים ואלה באים במקומם. ההמתנה קצרה , המעבר מהיר ללא תקלות ועיכובים. היום לא היו בעיות מיוחדות , איש לא הוחזר , כך – אנשי הביטחון. אומרים שבכל יום עוברים 8000 איש. (?)

שני בתי שירותים חדשים מוצבים בקדמת המגרש.

במחסום מעבר כלי הרכב , ישנה הפרדה : בשעה 8.00 בבקר מתחיל בידוק משאיות המזון ומשעה 10.00  משאיות  עם סחורה או אחר. אולי זו הסיבה שמספר הטנדרים קטן יחסית מתמיד.

06.45- 07.15 מחסום טורה

אומרים שהמחסום נפתח כ- 10 דקות קודם. כחמישה עשר איש ביוצאים לכיוון מתחם התפר במהלך המשמרת ושתי מכוניות בדרכן לטורה .אין תור בכניסות למחסום , כל המגיע – עובר.  אין מכוניות ממתינות. התלמידים/ות  בחופש. מיכל האשפה מרוקן. הלכלוך והפסולת , לעומת זאת גודשים את הכניסה למחסום.

דאהר אל מאלח עדיין אינה מחוברת לחשמל.