7:05  מחסום טורה-שקד

השערים פתוחים. מכונית אחת שנהגהּ בבידוק חונה לפני השער. כעבור חצי דקה הוא חוזר ומכניס אותה לבידוק מהיר. פועל מגיע מן העבר השני. הוא נאסף ע״י מי שמחזיר פועלים ממשמרת לילה במפעל השטיחים בא״ת שקד שפועל גם בשבתות.

אשה יוצאת מהמחסום נסערת. בנה (אחיין של מיודענו, הנהג י׳, שהסיע בעבר תלמידים) התחתן לא מכבר, בנה את ביתו בטורה והלילה התארח עם אשתו בבית הוריו באום-ריחן. בשתיים לפנות בוקר (או ארבע לפי גירסה אחרת) קיבל טלפון משכניו: חיילים פרצו לביתו והתמקמו בו. הוא חזר מיד לביתו דרך מחסום ברטעה (מחסום טורה נפתח מאוחר יותר, בשעה שבע). גם אמו הגיעה לשם בחמש בבוקר ועכשיו היא בדרכה הביתה. החיילים הודיעו לבעל הבית שהם ישהו בביתו עד השעה 12:00. דיברתי איתו מאוחר יותר בטלפון, הוא היה נסער, אמר שהוא עסוק עכשיו ואין לו זמן לדבר. האיש שעובר כאן כל בוקר עם כמה חפיסות סיגריות בדרכו לברטעה, דובר עברית (וגם עזר לי בתקשורת עם האם) – שואל: ״כדאי לחיות ככה? יותר טוב למות! מה את אומרת, הה!?״

7:30 מגיעות שתי מכוניות ישראליות. חייל עם כומתה סגולה (גבעתי) ניגש אליהן. הם כנראה טעו במחסום וחוזרים על עקבותיהם. נהג הרכב הגדול, שכתוב עליו שהוא מנקה בארות באמצעים סונאריים, מחכה למעסיק שלו שמסתובב בינתיים עם ה-4×4 השחורה שלו במחסום ולשאלתי אם התבלבלו במחסומים – הוא אומר במבטא רוסי כבד שבעל הבית התבלבל רק בדבר אחד, שקרא לו לעבוד בשבת..

7:48  מחסום ברטעה-ריחן

פועלים רבים יוצאים במהירות מהשרוול אל מרחב התפר ונאספים ע״י טרנזיטים.

החבר׳ה מבדיקת הבארות כבר נמצאים בחניון הישראלי שצמוד לשרוול בחצר הטרמינל. מבעד לסורגי השרוול אני משוחחת שוב עם הנהג בזמן שמעסיקו עסוק עם ר׳, סגן מנהל המחסום. אני לומדת מפיו שהבארות, שהם בודקים כבר זה היום השלישי, שייכות לפלסטיני עשיר ממזרח ירושלים שקיבל סוף-סוף אישור להביא את הציוד היחיד בארץ לבדיקת מי-בארות בעומק של אלף מטר. העבודה באזור ג׳נין נעשית בליווי המשטרה הפלסטינית. אתמול, יום ששי, יצא לעבודה בשש בבוקר וחזר אחרי שבע בערב והבוקר (שבת!) שוב יצא בשעה שש. "כן, יש פרנסה אבל אין חיים…" הוא אומר.

שתי עמדות בידוק פעילות ביציאה מהטרמינל למרחב התפר. יש תורים אך הם מתקדמים במהירות. בחור צעיר חוזר בריצה מהשרוול: שכח את המעיל במכונת הבידוק. אחרי כמה קריאות רמות מצידנו וניפנופי ידיים מאפשרים לו להיכנס ולקחת את המעיל. הכל בסדר.

8:20 אספתי את מארי הקטנה ואביה במגרש החניה התחתון ועלינו למתחם בידוק כלי הרכב. לא את מכוניתי בדקו שם אלא את מארי על כל אביזריה. הילדה מאובזרת במין שיריון מכף רגל עד צוואר, נשענת על הליכון ומפריחה חיוכים ביישניים. כשמילמלתי בקול שזהו מחזה אבסורדי ושאינני מאמינה למראה עיני – הם סגרו מעט את הדלת ואילו המאבטחים שעמדו בחוץ נראו לי נבוכים, ואולי אני טועה.

שבוע טוב