במחסום טייבה רומנה:
כ’: היום טוב. החיילים טובים. משמר הגבול לא טובים. רק חיילים אלה – טובים.
אנחנו: איך אתה אומר על חיילי הכיבוש שהם “טובים?”
כ’: זה כמו אם אני גונב לך את הג’יפ, כן? ועכשיו אומר לך – בואי אני אקח אותך טרמפ… אני טוב או לא?”

05:45 מחסום אזורי ברטעה פתוח יום יום (צילום שולי)

בצד מרחב התפר מאות פלסטינים שכבר עברו במחסום מחכים להסעות לעבודה. רובם בונים את העיר חריש. התור בחניון הםלסטיני מתכווץ ומתרחב בהתאם לצפיפות בתוך הטרמינל.
מאבטח גדל גוף מסתובב באפס מעשה ליד התור לקרוסלה. יש בינינו שרואות במאבטח הפלסטיני החמוש (אלה, אזיקים, רימון גז) הצלחה גדולה – סוף סוף שקט בתור ואין התפרעויות. דעתנו שונה בתכלית. בנוכחותו הוא משת”פ של הכיבוש, מקומם שהמקומיים נאלצים לשלם על השירות ומעניין לאן באמת הולך הכסף. לדעתם חלקו מגיע לכיסים פרטיים.
מוכר קפה חדש מסתובב על קלנועית מצוידת בכל מה שצריך כדי להיות דוכן קפה נייד.  לוקח לו שעה להגיע מביתו למחסום.

06:30 מחסום חקלאי עאנין (214) נפתח פעמיים בשבוע (צילום קרין)

המחסום נפתח בזמן. המעבר איטי. בסך הכל עברו כ 70 איש. מספר נשים שבאו עם ילדים בוגרים הוחזרו לאחור. גילאי 14-16 (על פי תקנות הכיבוש) כבר לא יכולים לעבור אוטומטית במחסום רק בזכות היותם רשומים בתעודת הזהות של ההורים. אז איך יעברו? לא יעברו. נשים אחרות עם ילדים קטנים עברו ללא עיכוב, כולל סבא עם נכד קטן. הנכד כמובן אינו רשום בתעודת הזהות של הסבא ובכל זאת עבר. שאפיק הקשיש עבר ברגל, האתון שלו מתה ובינתיים אין אחרת.
חייל מ”צ ניגש לברר אצלנו למה אנחנו נגד המחסומים והתשובה לא הזיזה אותו מדעתו (“חבל שאתן חושבות ככה”).

08.00 מחסום חקלאי טייבה רומנה (154) נפתח פעמיים בשבוע
העוברים מזדרזים לשבח את החיילים, ומבחינים בינם לבין שוטרי משמר הגבול, הראשונים טובים, האחרונים לא. מאחרים לפתוח ומתייחסים לא טוב. גם פה לא כל הנשים וילדיהן עברו. פנו אלינו בבקשה שנסדר אישורי מעבר דרך ברטעה, כמו לתושבי עאנין. התפלאו לשמוע שלא אנחנו אחראיות לכך.
08.30 כולם עברו והמחסום ננעל.