06.30 מחסום טורה-שקד
חיילים טרם הגיעו שתי מכוניות ממתינות בתוך המחסום אחת מהן  חוזרת על עקבותיה לאחר כמה דקות של המתנה. בצד הגדה, עד כמה שיכולנו להבחין :  אדם אחד פוסע אנה ואנה חסר סבלנות ו2-3 מכוניות ממתינות , ככל שהזמן חולף מגיעות מכוניות נוספות אך לא אנשים , להם ברור כנראה שחיילים מאחרים בקביעות. מסביב תפזורת של בקבוקי  בלאסטיק. שאריות חטיפים, איש אינו לוקח אחריות על הלכלוך. אפשר היה להציב פח אשפה לפחות…

06.45:  חמישה חיילים עולים רגלית מתעלמים מקיומנו ומברכת ה”בקר טוב”  של לאה.

06.57 : ראשוני הממתינים עוברים: המחשב אינו פועל הם עוברים במהירות 11 איש תוך שתי דקות לכל היותר, ,אולי כדי להדביק את פער  הפיגור.

07.00 לאחר שחרור הלחץ הראשוני של הפועלים-  בדיקת רכבים לכיוון הגדה וממנה .

07.15- 07.25  תלמידים ראשונים מתחילים לעבור, ביניהם- ילדי  בגן.

07.30 עזבנו

07.35 מחסום ברטעה-ריחן

יכמה עשרות  פועלים עדיין ממתינים להסעה בשולי המדרכה . בשרוול עוברות גם נשים מנפנפות לשלום. מכוניות  מגיעות עם פועלים, פורקים את המטען האנושי  וחוזרים , פועלים נכנסים למחסום ללא שהיות. בשעה זו אין תורים. מנצור – המופקד על חניה במגרש אומר שבכל יום נכנסים וחונים מעל 200 כלי רכב במגרש. לא ברור איך .

החלטנו להתמקד בצפייה במשאיות . כ- 17 משאיות עומדות בטורם כפולים או בתוך מגרש החניה במחסום. ממתינים זמן רב, ישנם האומרים משעה  03.00 בבקר ( אחראי המשמרת מכחיש!) , רק לאחד מבינהם יש תא קרור לבשר שהוא מוביל. בינתיים עוברות מוניות פלשתינאיות ומתנחלות בנתיבי הדרך המופרדים, אלה נבדקים והאחרים נשלחים לדרכם בברכת :”בקר טוב” מחויך ונפנוף יד

הזקן הנכה עם מקל העזר עולה למעלה , ככה כבר מספר שנים. הוא מגיע לימדת בידוק מסמכים  ואז ממתין לרכב פרטי שיגיע ויקח אותו טרמפ למעלה אל מגרש החניה  העליון

בשעה 08.00  מתקבל היתר המעבר למשאיות. שבע משאיות מתקדמות לבידוק ראשוני של פרטים  ומסמכים אישיים קודם שיותר להם לעלות למחסום.

אנו מבקשות לדעת מי אחראי שעת פתיחת בידוק הסחורה בשעה 08.00, למה לא קודם? איש המשמרת  מסרב לשתף פעולה ולענות , זורק אמרות שלא לעניין. , מסרב לאפשר לנו לעלות לעמדת הבידוק למעלה ולצפות בנעשה.

08.26 אנחנו בפאתי המחסום. להמתין ליציאת הרכבים. אף טנדר או משאית טרם יצאה מאיזור הבידוק . מישהו אמר ללאה שהעניין עשוי להמשך אף שעה וחצי.

08.30 עזבנו

אנחנו בדרך לאום ריחן ישוב במיתחם התפר לקנות פיתות זעתר אפויות על חום אבנים. המאפיה סגורה , במקום זאת נכנסות לקיוסק סמוך לקפה ומאפה , משוחחות עם בעל המקום: איש כבן ששים  בעל חזות מרשימה ומכובדת., מספר לנו על היחסים בין תושבי אום ריחן לבין מתנחלי ריחן, פעם היו קרובים יותר  כללו בקורים הדדיים , גם היום, אבל החשדנות מכרסמת ביחסים. היום כבר לא כל כך  מזמינים כבעבר, הוא מתאר חוויות מעבר במחסום טורא , כשפג תוקף האישור וטרם החליפו. השפלה בה ילדון אומר לסבא איך ומתי יותר לו לחזור לביתו, הוא מבין שהילד מקבל פקודות , השאלה  רק איך פונים, איך מדברים ומסבירים…מעלה את הקושי בהזמנת קרובים לארועים משפחתיים בשל הצורך בהנפקת אישורים, מעלה זכרונות מימים אחרים, תקוות שנגוזו עם השנים .על שקד ודאהר אל מאלח, חשמל שכאן ואין שם.  וכן הלאה והלאה.