ג’בארה, א-ראס, ענבתא, יום רביעי 12.7.06, אחה”צ משקיפות: תמי כ’, שרה פ’, רעיה י’ (מדווחת)ג’בארה13.45 3 חיילים תחת רשת הסוואה בצד הכביש הראשי. אנו אומרות להם שפנינו לג’בארה. תשובתם: “אנחנו אחראים רק על המחסום הראשי”. מפקד המחסום מעברו השני של הכביש עושה לנו סימן בידיו “לאן”, אנו מורות לו לג’בארה והוא מנענע בראשו “בסדר”. א-ראס14.00 השמש יוקדת. אדמת העפר הלבנה כאילו מגבירה את חומה. החיילים לאים, אך מסבירי פנים, נראים מודאגים מאד. מאוחר יותר בשיחה עימם מתברר לנו שהם יודעים על ארבעת החיילים שנהרגו, על אף שבתקשורת ההודעה מבוששת לבוא. 6 מכוניות מחכות. מותר לכולם לעבור ללא הגבלה. מכונית פרטית מקושטת בשושנים מגיעה וחונה בצדי הכביש לבוא החתן. אלה חיים וזה כוחם. הם ממשיכים.14.30 מכולת ג’בארה. בעל המכולת מתלונן שהוא צריך לעמוד במחסום 3 שעות עם ירקות מטול-כארם. בשמש הקופחת, הירקות שנקטפו עם שחר מגיעים ליעדם רכים ולעתים אף בלתי ראויים לאכילה. אומר שהגיע להסכם עם רודי (לא הצלחנו לברר מיהו אותו רודי) שיתנו לו לעבור, אך בינתיים התחלפו האנשים והמפקד אומר “פה אני המפקד וגם אם היתה הוראה אחרת, אני המחליט. זאת אומרת שאתה מחכה”. ענבתא14.50 נהגים חונים בצדי הדרך אומרים לנו שהתור נפתח רק עכשו. התנועה לטול-כרם זורמת. התנועה לשכם אינה ניתנת לאומדן. החיילים גם פה מסבירי פנים ומוכנים לענות על שאלותינו. למשאית עם פרות וירקות (כמדומני) מכיוון טול-כרם לא נותנים לעבור והיא חוזרת על עקבותיה. מפקד המחסום אומר שהסיבה “אין מי שיבדוק אותה”. כך קצר ופשוט ומבחינתו גם מתקבל על הדעת. תמי מטפלת בכך יותר מאוחר במקרה הספציפי הזה וברמה העקרונית, כמו גם במקרה בעל המכולת בג’בארה. 15.20 מחסום דרכים על כביש 57 (כ-200 מ’ לפני כביש 60). 20 מכוניות לכיוון טול-כרם. הסיבה: חילופי משמרות. לא ברור? איננו יודעות כמה זמן כבר מחכים.15.40 התנועה מתחילה לאיטה.15.45 שבי שומרון. החייל מסתכל עלינו כעל חייזר. אנו ממשיכות לכיוון בית איבא.