ג’בארה-חסם-ענבתא, יום ד’, 22.3.06, בוקר משקיפות: בוני ר’, ענבל ר’, רינה צ’,(מדווחת)תמצית:1. חשוב להזכיר יום אחרי יום : תושבי ג’נין והנפה וכן הכפרים עתיל, עילר וצידה, שבנפת טולכרם, נמצאים מזה חודשים רבים בסגר מוחלט. איך הם חיים שם ? 2. טול כרם והכפרים סביבה בעונש (סגר חלקי, משתנה מיום ליום) כבר כמה חודשים. מישהו זוכרלמה ? 3 . אין אחידות בהוראות היתרי היציאה מטול כרם במחסומי ענבתא וא-ראס , בנוסף לכך שהםמשתנים מיום ליום. בן אדם יוצא בבוקר מהבית ואין לו מושג איפה יתנו לו לעבור ואיפה לא.4. החיילים היו אדיבים, מאירי פנים ומשתפי פעולה, אבל ההוראות שהם מבצעים דרקוניות.האם זה עושה את הדיכוי יותר נוח ?ג’בארה7.10 – המחסומים כמעט ריקים. שער הילדים פתוח. האוטובוסים של התלמידים עברו.אנחנו ממשיכות לחסם המזרחי.חסם – ג’בארה מזרח 7:25 – ההוראות היום : מדרום לצפון (לכיוון טול כרם) המעבר מותרללא הגבלה, לאחר בידוק. מצפון לדרום ,לגברים מעל 40 אסורה היציאה לכל מי שגר צפונהגם ברכב וגם ברגל, למעט “מקרים הומניטרים”. למונית עם מורים המלמדים בא-ראס נותניםלעבור. החיילים אדיבים והם מחזירים באדיבות כל מי שגר באיזורים האסורים על עקבותיו.מחסום ענבתא 8:00 – המחסום כמעט ריק. 2-3 רכבים מכל צד. פשוט הכל זורם מהר.את הנכנסים לכיוון טול כרם אין בודקים, וביציאה מטול כרם כמעט לאף אחד אסור לצאת.כלי רכב המותרים ביציאה הם רק לתושבי הכפרים שופא, בית ליד וספארין, ו”מקרים הומניטרים”. אבל לעומת המחסום בא-ראס, לתושבי טול כרם והסביבה מותר לצאת ברגל.החיילים , אדיבים ועונים על כל שאלה, “מרגיעים” אותנו שיש עוד מחסום, ק”מ מעטים פנימה,בהמשך הכביש, ליד הכפר ענבתא בצומת לכיוון הכפר בלעא. כך שהאנשים המגיעים למחסוםכבר נופו במחסום הקודם, ומי יודע כמה זמן חיכו שם. אז לשם מה המחסום הזה, לעזאזל?כאן זכינו , בפעם הראשונה מאז שהגענו למחסומים, להזמנה לכוס קפה מהחיילים.בדרך לכיוון בית איבא ראינו את תושבי רמין יורדים מן ההר בדרך חתחתים, רק כדי לחסוךלעצמם את המעבר במחסום. .