ג’בארה-ענבתא, יום א’, 5.3.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס’, אליקס ו’, נור ב’, סוזן ל’ (מדווחת)’אדוני הארץ’ ספרם של עדית זרטל ועקיבא אלדר דן ב’מתנחלים ומדינת ישראלבין השנים -1967 2004′. היום נוכחנו ש’אדוני הארץ’ עדיין עסוקים עםהחלום המשיחי, הדוגל בהשתלטות על אדמות לרוב גם אם אלו שייכות לאחרים,עדיין פועלים בשם המתנחלים, מגינים על שטחיהם וזוממים לנצח עם אחר. בהבעת הם גם דואגים להיות ‘אדוני’ מחסום ווטש, ובכך לחזק עוד יותר אתהתנהלותם הכוחנית והדיקטטורית. (ראו דו’ח בית איבא מה- 5.3.06)ג’בארה13:30 – שער דרומיבנוסענו לעבר המחסום, אנו צופות באוטובוס בית הספר שממנו יורדות שתיבנותיו של אבו חאתם, לכן ברור לנו שהשער למעלה פתוח. תחילת המשמרת שלנומסוה את שיבוא בהמשכה בבית איבא: החייל מברך אותנו בנימוס ופותח את השערבצד הדרומי בדרכנו לשער 753. אנו עוצרות בחנות הכפר, ומגלות שאבו מאהרשוב מקבל סחורה והחרם שמנע הגעת סחורה בשבוע שעבר הוסר.13:40 – שער 753כל השערים פתוחים לרווחה. החיילים שמאיישים את השער אומרים שישאר פתוח עד14:00: אנו מחליטות לפנות לכוון רכב מסוג האמר (ורסיה גדולה מהרגיל) בצדהשנית שוב עם ארבעה חיילים שבודקים את כל הרכבים משני הכיווניםומורידים את כל נוסעי המוניות הצהובות הגדולות, שגם עוברים חיפוש. רקשניים-שלושה רכבים מחכים כל פעם, אם כי בכל מונית יש כתשעה נוסעים,והתנועה זורמת בקצב קבוע.החיילים שואלים עם ידוע לנו על ‘הבלגן’ של אתמול ונודע לנו ש אתמול היתהההמתנה ארוכה ארוכה וכשמונים אנשים ,שכפי הנראה קצה נפשם , ‘עברו בעצמם’. נורו יריות באויר אך ה’ענינים נרגעו’.14:00 – מעבר טול כרםקבוצה של שלושה אזרחים אמריקאים מאותו פרויקט כדורסל שנתקלנו בו בשבועשעבר, מנסים להגיע לטול כרם, מהצד הישראלי. הם מבקשים לחצות במחסוםהדרומי של ג’בארה לזה הצפוני בצד טול כרם. האישור שבידם, בעברית, מצהירשעליהם לחצות בשער 300. הם לא שם ולכן אין באפשרותם לחצות. אפילו שיחתטלפון מהחיילים הידידותיים לירושלים שם הונפק האישור אינה מועילה. לבסוףסיוע של החיילים בפניה למת”ק כן מצליח. הם בדרכם- הולכי הרגל היחידיםשעוברים דרך הצד הצפוני של מחסום ג’בארה. מלבד זאת המקום ריק כמעטלחלוטין.ענבתא14:25 – ביורדנו בכביש האפרטהייד אנו מופתעות למראה משאיות שנוסעות במהירות לאורךהכביש הצר בצד הואדי של ענבתא. אנו מגיעות למקום החנייה הרגיל שלנו.מוכר הקפה נמצא במקום אך ללא קונים, איש אינו מחכה ואיש אינו הולך.החיילים, כך נאמר לנו עזבו בצהריים.אנו פונות לעבר מגדל התצפית. הכל שקט, הבוץ התיבש, השדה שוב מלא בפרחיאביב. דרך העפר, בסמוך למפעל יבוש העור, מחולק באופן ברור ע”י ערימתצמיגים, כמו להפריד בין מסלולי כוון הנסיעה. נהגי מוניות בדרכם לענבתאצופרים בברכה. הם מנפנפים בידיהם, מניפים אגודלים לסימן אישור וצופריםכאילו בדרכם לחתונה. כך יראו פני השלום!חיוכים רחבים ורק כשתי מוניות עוצרות לבשר לנו ‘כן- אך יש מחסום פתע בביתליד’ אנו יורדות הלאה, עוברות את הבריקדה המפורסמת, עכשיו ריקה ולאפעילה, לעבר המקום שבו, בעבר, בירכה אותנו המשטרה הפלשתינאית. היום איןאיש, שום דבר רשמיאינו ניכר לעין אך אנו מבחינות מעט לפני חן ברכב מרופטשפונה מהדרך לכוון צפון- אולי זו דרך לג’ניןבית ליד14:50 -אנו נוסעות במעלה הכפרי התלול לכפר ואכן מחסום פתע, שורה ארוכה של כארבעעשרה מכוניות מתנהלות כנחש במעלה הגבעה, ממתינות להיבדק ע”י שלושה חיילים.’אתן חוסמות את המחסום’ הם מתלוננים, בעוברנו לגלות למה יש כאן מחסום.הכפר עצמו די הומה ויש כמה וכמה שלטים של גורמי סיוע מחו”ל – חלקם ישנים,מ2001-2אך היותר עכשוויים מציינים- NOVIB, בלגיה, 2005, OXFAM ‘LAND RECLAMATIONFOR EIGHT FARMERS’ או ‘יצירת הזדמנויות עבודה, הגברת מצב הבטחוןואספקת המזון’.בדרכינו מטה מהכפר אנו חולפות מעל רכבים שבעליהם שואלים ‘למה יש מחסוםכאן?’ אנו פונות לשאול את החיילים בדיוק את אותה שאלה אך לאלו אין שוםמושג מדוע הם שם. הם מושכים בכתפיהם וממשיכים לבדוק תעודות מזהותומציינים שהם במקום כשעתיים בלבד.ישנה רק תשובה אפשרית אחת. מצידה השני של הגבעה ממוקמת התנחלות עינב ואיןזה בגדר הבלתי אפשרי שמדיניות ההתנחלות (או העדרה של זו) ומנהיגיה לוטשיםעיניהם בתקוה להתפשט לכוון הגבעות המוריקות ומכוסות הטרסות של בית ליד.ובינתיים הטרדת התושבים המקומיים מופקדת בידי הצבא…והרי ההתנחלותוהכיבוש ממוקמים באזור דימדומים מוצל ואפרורי שקווי המתאר שלו לעולם אינםברורים מעבר לעובדה שההתנחלות, כך נראה, היא פעילות חצי לגאלית וכמוחשאית המונחת בידיהם של אדוני הארץ…