חזרה לדף חיפוש דוחות

ג’בע (ליל), גבעת זאב, חיזמה, קלנדיה, יום ב’ 26.7.10, אחה”צ

צופות ומדווחות: נתניה ג. ופיליס ו. (מדווחת)
26/07/2010
| אחה"צ

 15:30, גבעת זאב:  המחסום נראה נטוש בחום הצהריים.  צפינו מהאוטו והמשכנו לקלנדיה.

15:45, קלנדיה:  כאשר הגענו למגרש החניה ראינו הרבה שוטרים וחיילים, מלווים באנשי ביטחון אזרחיים, מסתובבים ובודקים את השטח.  שאלנו אחד המאבטחים לפשר הדבר והוא ענה שמתכוננים לרמאדאן.  הסככה הצפונית הייתה כמעט ריקה.  השומר בבודקה בפאתי הסככה ישן על משמרתו, רגליו אל הכסא לפניו וראשו שמוט על כתפו.

שלושת המעברים הפעילים היו מלאים למחצה – כ-20 איש בכל אחד מהמעברים 3 ו-4, המיועדים לבעלי תעודות כחולות, ורק קומץ קטן במעבר 2 המיועד לנושאי ת"ז פלשתיניות.

אישה צעירה שהגיעה למרחב הבדיקה במעבר מס' 4 לא הצליחה לעבור במכשיר הגילוי מבלי להפעיל את האזעקה למרות שניסתה שוב ושוב.  האנשים הממתינים בחוץ צעקו לה לחלוץ את נעליה, אולם הבחורה נבהלה והוסיפה להתעצבן עד שהתחילה לצעוק אל החיילים ולדפוק על המחיצות.  גם החיילת הבודקת שישבה ב"אקוואריום" איבדה את עשתונותיה והחלה לצעוק בכעס על האישה לתוך מערכת הכריזה.  להלן חלק קטן ממה ששמענו והספקנו לרשום:  "אושקט (תשתקי)! אל תעשי ככה עם התעודות שלך!  אל תעצבני אותי, אל תגידי לי מילה!  את לא עוברת!  תסגרי את הפה!  תניחי את התעודה!  תירגעי!"  בנקודה זו, הצעקות הפסיקו והאישה הצעירה הוכנסה לחדר הבידוק.  (כעבור חצי שעה, איש בסככה התקשר לנתניה – אבי הבחורה.  כנראה שמישהו ראה את האירוע וסיפר לו מה קרה. )  נתניה המשיכה:

"עוד אני מדברת עם האבא והבחורה טלפנה וסיפרה לו שהורו לה להתפשט (אבל הבנתי מהאבא שהיא סירבה לעשות כן) ואח"כ שוחררה בלי שנאלצה לחתום על מסמך כלשהו."

כל הזמן הזה הלכו התורים והתארכו.  למרות שאנשים בד"כ המתינו בשקט, היה ברור שהכעס הולך וגובר עד שהוא על סף פיצוץ.  זה היה כמו לצפות בהר געש מתכונן להתפרץ.

פתאום שמענו צעקות ממעבר מס' 1.  אישה שהמתינה יותר משעה באחד המעברים האחרים החליטה לנסות את מזלה בתור הקצר, וכשהתברר שלא תוכל להיכנס, נשבר אצלה משהו.  היא נעמדה לפני אחת המצלמות במעגל סגור וירקה לכיוונה כאקט סמלי נגד החיילים.  ואז היא התחילה לצעוק שאנשים שיכולים להתייחס לפלשתינים כפי שעושים הישראלים, מגיע להם מה שעשה להם היטלר.  הצעקות נמשכו ונמשכו.  לאחר מכן האישה הסתובבה בין המסלולים, צועקת על העוברים ושבים, ובמיוחד על נתניה ועלי כנציגות השלטון, כל הזמן מזכירה את היטלר כעונש עתידי על התנהגות ישראל.

נתניה נעמדה במעבר מס' 1, המיועד לנושאי תעודות פלשתיניות.  באותו הרגע לא היו שם אנשים בעוד כ-50 איש הצטופפו בכ"א מהמסלולים הפעילים האחרים.  כשהגיעה למרחב הבידוק, נתניה ראתה 4 חיילים יושבים ב"אקוואריום", 2 חיילים ו-2 חיילות.  נתניה הציעה לאחת החיילות שיפתחו את המסלול הזה גם לנושאי תעודות כחולות אך החיילת צעקה עליה במערכת הכריזה שהמסלול אינו משרת נושאי תעודות כחולות ואז התיישבה שוב עם חבריה, כולם מסתכלים על נתניה בבדיחות הדעת וצוחקים.  נתניה לא תובעת את עלבונה, אלא רואה זאת כדוגמא קלאסית לעובדה שהחיילים שוכחים שהם אמורים לטפל בבני אדם ושהסיטואציה איננה מבדרת כלל.  "ספק אם אותם החיילים היו נהנים אילו מצאו את עצמם ממתינים יותר משעה בחום ובצפיפות שכזו."

פתאום יצא אדם בגיל העמידה, רופא, מהתור במסלול 4, ידיו מלאות בחבילות, מחזיק גם את חגורתו, ובתו מאחוריו.  כששאלתי אותו מה קרה, ענה שלא נתנו לבתו לעבור.  התברר שהרופא חזר רק אתמול מערב הסעודית ובדרכו אסף את בתו ששהתה בעמאן בשנתיים האחרונות.  בעייתה הייתה שהיא בת 17.5 אך לא מחזיקה בת"ז עדיין.  כמובן שכן החזיקה דרכון תקף וויזה.  הוא ניסה להסביר לחיילים שבתו עזבה את ירושלים לפני שנתיים בעודה צעירה מדי להזדקק לת"ז ושהיא חזרה אתו רק יום קודם ולא הספיקה לקבל את הניירות הנחוצים.  החיילים סרבו לתת לה להיכנס לירושלים (ולחזור לביתה).  ניסיתי להתקשר לנציג המת"ק, אבל הוא לא הגיע.  ניסיתי את מזלי גם עם השוטר שאול, למרות שמהיכרותי עם יחסו לפלשתינים היה לי ספק גדול אם יעזור.  אכן הוא לא עזר.  הוא אמר לרופא בתקיפות שילון עם בתו ברמאללה ויפנה למחרת בבוקר למת"ק. 

הרופא אמר שהוא ינסה את מזלו במחסום אחר ועזב.  הוא חזר כעבור כמה דקות.  התברר ששכח את הטלפון הנייד שלו במכונת השיקוף.  נתניה בקשה מאדם בראש התור במסלול 4 לחפש את הטלפון לכשייכנס למרחב הבידוק, אך האבדה לא נמצאה.  אח"כ גם איש זה עוכב.  נתניה בקשה מכמה נשים צעירות למסור לו את מספר הטלפון שלה אבל הם אמרו שהן פוחדות שמא יעכבו גם אותן.  אחת אמרה שתבקש שיחזור לדבר עם נתניה, אבל זה אולי יחריף יותר את מצבו.

המשכתי לדבר עם הרופא ולמדתי שעבר ניתוח לב פתוח לפני 12 שנה בירושלים.  כשהחלים, הוא החליט שהחיים בירושלים תחת הכיבוש גורם לו ליותר מדי "סטרס" והוא עלול למות מכך.  אז הוא מצא עבודה בסעודיה ושם הוא גר ב-12 השנים האחרונות (בעוד משפחתו נשארה בירושלים).  ואז הוא סיפר לי שמאז שחזר, לפני 24 שעות, הוא חווה יותר סטרס ממה שהוא חווה שנה שלמה בסעודיה.  הוא ובתו עזבו את קלנדיה בלי הטלפון.  (יותר מאוחר טלפנתי לאשתו וגיליתי שהם הגיעו הביתה בשלום, דרך מחסום אחר, ללא בעיות נוספות.) 

המצב המשיך להיות מתוח – חום וצפיפות בתורים הארוכים במעברים הפנימיים וגם בסככה הצפונית.  מפעם לפעם טלפנו לחמ"ל וגם לחנה ברג לדווח על הנעשה ולבקש שיפעלו להקל על המצב.  שום דבר לא השפיע.  המצב המשיך להיות קשה.

עזבנו את קלנדיה ב-17:30.  המעברים היו מלאים וכמעט 100 איש המתינו בסככה הצפונית.  טלפנו לחמ"ל פעם אחרונה מהאוטו.  להפתעתנו, החייל העונה העביר את השיחה לבחור אדיב ששמו קינן.  הוא רצה לשמוע מה ראינו במחסום וגם נתן לנו את מספר הנייד שלו. 

17:30:  חזרנו לירושלים דרך ליל/ג'בע וחיזמה.  היה פקק תנועה כל הדרך לירושלים אבל לא היו תורים בכיוון הנגדי.

  • צומת זיף

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • צומת זיף
      מחבר בין כביש 356 ליטא - עיר המחוז של דרום הר חברון . לרוב פתוח לתנועה והפילבוקס הסמוך לא מאויש.
      הצבא והמשטרה נוכחים מידי פעם, לפעמים מציבים מחסום ולפעמים מעכבים תושבים מיטא העיר הגדולה. 
      לעתים משטרת ישראל בודקת רכבים ומחלקת דוחות נהיגה לרכבים פלסטיניים.

      מעודכן לאפריל 2021

  • מחסום ג'בע / ליל (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • .
      מחסום דרכים לבדיקת רכבים, נמצא על כביש 65, גובל בגדר הדרומית של כפר ג'בע,  כשלושה ק"מ מזרחית למחסום קלנדיה, על הדרך המובילה להתנחלות אדם בואכה כביש 60.
      בחפירות ארכיאולוגיות בתחומי הכפר נמצאו שרידי בית בד מימי בית ראשון. האירועים שהביאו להקמת המחסום דווקא כאן: ביום חטיפתו של גלעד שליט ולפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נחטף בחור בן 17 מאחת ההתנחלויות בידי חולייה פלסטינית.
      גופתו נמצאה מספר ימים מאוחר יותר במבואות רמאללה. תחקיר צבאי העלה שחוטפיו העבירו אותו בציר זה. המחסום הוקם על מנת למנוע מקרי חטיפה בעתיד וכדי להזהיר מתנחלים מנסיעה לרמאללה וכניסה לשטח  A (האסור בכניסה לישראלים).
      המחסום הפועל כל שעות היממה. בדרך כלל נבדקים רק הרכבים הנוסעים בכיוון רמאללה.

      (נובמבר 2016): כל בוקר, כשהמתנחלים בהמוניהם נוסעים לירושלים על כביש 60 וכל אחה"צ שהם חוזרים מירושלים על כביש 60, יוזם הצבא פקק בכניסה למחסום ג'בע ומעכב את תנועת הפלסטינים שנוסעים לעבר כביש 60.

      (פברואר 2020):   בשנתיים האחרונות המחסום לא תמיד מאויש. לפעמים החיילים באים  וסתם עומדים, לפעמים באים ועוצרים ובודקים את הנכנסים לכפר, לפעמים מפטרלים בסמטאות הכפר, לפעמים יורים רימוני הלם וגז ולפעמים פולשים לבתים ועוצרים צעירים, מספרים העוברים במחסום חזמה.

      (מעודכן לפברואר 2020)

       

      מפת מחסומי צפון ירושלים
      Apr-18-2023
      מפת מחסומי צפון ירושלים
  • מחסום חיזמא/חיזמה (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    •  

      מחסום כניסה לכלי רכב לשטח ירושלים שסופח ב-1967 מצד צפון-מזרח. המחסום נמצא בקצה פסגת זאב, מאויש בידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות.והמעבר מותר לבעלי תעודות זהות כחולות בלבד. פתוח 24 שעות ביממה. כלי התחבורה הציבורית של מזרח ירושלים מחויבים לעבור רק דרך "מחסום קלנדיה" בצפון ירושלים (עד להקמת המחסום יכלו תושבי הכפר חיזמה להיכנס לירושלים כמעט ללא הגבלה).

      הכפר חיזמה הסמוך למחסום סובל מהתנכלות מתנחלים ומפשיטות ליליות רבות של חיילי צה"ל.

       

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. דברים שרואים בדרך
      Tamar Fleishman
      Apr-26-2026
      קלנדיה. דברים שרואים בדרך
לתרומה