ג’ובארה-ענבתא, 27.7.05, יום ד’ אחה”צ משקיפות: רעיה י’, שרה פ’, יעל ש’, הגר ל’ (מדווחת).סיכום: תור ארוך מאוד של כלי רכב ביציאה מטול כרם. אין יציאת הולכי רגל בג’ובארה (רק במכוניות), למעט תושבי ג’ובארה או העוברים לישראל. “הבידול” נמשך.ג’ובארה 14:15 – תור הנמשך 2-3 שעות לפי דברי נהגים שעוברים את המחסום. שני חיילים בודקים כל מכונית, בדיקה מעמיקה יחסית. המ”פ ניגש אלינו ואנו מסבות את תשומת ליבו לתור הארוך, הוא מודע לו אך לדבריו זה נובע מהגברת הבדיקה לאחר הפיגוע בנתניה. אנו אומרות כי הגברת הבדיקות ללא תוספת חיילים לבדיקה כמוה כענישה קולקטיבית ומבקשות שיוסיף חיילים. אין לו. כעבור כמה דקות הוא מורה לכל אחד משני החיילים לבדוק כלי רכב אחר והתור מתחיל לזוז מעט מהר יותר. נציג המט”ק, ע., חיובי כלפינו, כמוהו המ”פ (נ.). אנו מבקשות מכל אחד מהם בנפרד לטפל בבעית התורים הבלתי נסבלים ובדרך המשובשת בצורה מסוכנת בירידה מהכביש אל מחסום הכניסה לטול כרם. הסבנו את תשומת לבם לאוטובוס שנאלץ לקחת סיבוב תוך הטיה הצידה, ובקלות רבה הוא יכול גם להתהפך. ע. מבטיח להעלות למעלה.ענבתא14:50 – מחסום כאילו זמני, חייל אחד בודק נכנסים ויוצאים כאחד ואחר מאבטח אותו ליד, אחר בעמדת מאבטח. מפקד (סרן) וחיילים נוספים ברכב, 2 מעוכבים תחת רשת הצללה. למרות שיש מעט הולכי רגל בשעה זו נוצר תור. החיילים לא מיומנים, רצים הרבה אל המפקד עם ת.ז. של העוברים. החיילים מעבירים בטלפון פרטי המעוכבים. לשאלתנו מדוע יש כל כך מעט חיילים כאשר מחסום זה הוא המעבר היחיד כעת להולכי רגל מטול כרם ואליה, המפקד עונה כי אין לו מספיק חיילים (“נפגעו בפיגוע בנתניה, ובפעילות מבצעית בטול כרם וחבריהם מבקרים אותם בבית-חולים”…). מומלץ לעקוב אחרי המחסום אם יימשך המצב בו בג’ובארה יכולים לעבור רק כלי רכב ובענבתא רק הולכי רגל: אין נציג מת”ק, אין הצללה לממתינים בתור, אין שולחן לבדיקת תיקים וחבילות והכל מתבצע על הכביש, החיילים אינם דוברי ערבית. 15:10 בערך – המעוכבים משוחררים. אנחנו נוסעות לבית-איבא.