ג’ובארה, יום ד’, 31.8.05, אחר הצהרייםמשקיפות: חנה כ’, יהודית פ’, דבורה ל’ (מדווחת)בדרך לענתבא17:15 – אנחנו באות מבית איבא, עוברות דרך ענבתא ורואות את גושי המלט שמכסים את הכביש ומאפשרים מעבר צר בלבד, ואנחנו רואות גדר תיל כבד בשני צידי הכביש. לכל אורך הכבישים יש שלטים שעליהם כתוב: “אחי, אל תגרש אותנו!”ג’ובארה 17:35 – כאשר אנחנו מתקרבות לג’ובארה אנחנו רואות תור ארוך של מכוניות שבאות מטול כרם. אנחנו עוברות דרך הגדר בכניסה לג’ובארה ונוסעות לגדר השנייה. היא עכשיו פתוחה, כי היא פתוחה כל יום מ-17:00 עד 18:00 וכמו כן מ-6:00 עד 7:00 בבוקר ומ-12:00 עד 13:00. אנחנו עוצרות כדי לדבר עם נהג מכונית שבדיוק הוריד נשים אחדות שעבדו על אדמות ג’ובארה ועכשיו עברו בחזרה לבתיהן. אנחנו מביטות דרך הגדרות החשמליות, השערים וגדר התיל ורואות ג’יפ עם חיילים שבודקים תעודות זהות ואנשים שהולכים על הכבישים אחרי שיצאו מג’ובארה. מרחוק אנחנו רואות מכוניות שבאות מכיוון טול כרם ומקלקיליה ונפגשות על הכבישים “לפלסטינים בלבד”. רחוק, רחוק מאוד יש נוף יפה שכמוהו נראה כנראה האזור כולו לפני כל שינויי המחסומים. אנחנו שואלות את הנהג האם מרשים לו אי פעם לנסוע הלאה לצד השני של הגדר. הוא אומר שלפעמים, אך בדרך כלל הוא צריך לנסוע דרך הכביש “לפלסטינים בלבד” שיוצא מטול כרם. הוא אומר שיש שם בקעה שדרכה הוא צריך לעבור ושומרים עליה חיילים מראש הגבעה. הוא טוען שהחיילים זורקים אבנים על המכוניות הפלסטיניות שעוברות למטה.17:50 – במגרש המעוכבים בג’ובארה מעוכבים חמישה אנשים. אחד אזוק, אך משתחרר כאשר אנחנו מגיעות. המעוכבים הם פלסטינים שהצליחו להיכנס לישראל ללא אישור ועכשיו חוזרים. החיילים אומרים לנו שהמעוכבים לא הוחזקו זמן רב ושהם ממשיכים לבדוק מתי אפשר לשחרר אותם. אנחנו הולכות לצד של טול כרם כדי לנסות להבין מה מצב התנועה. אין יותר תור של מכוניות מטול כרם. התנועה לקלקיליה יורדת לכביש דרך המנהרה החדשה. כל שאר התנועה (ג’ובארה, רמאללה וכו’) צריך עדיין לעבור במחסום מעל הקרקע. זה חלום בהלמות לראות כיצד כל שטח המחסום נחתך ונהרס. לפני רק קצת יותר משנתיים אני זוכרת את הגבעות ואת מטות עצי הזית באותה ארץ שוממת של מלט, מתכת וגדר תיל.18:07 אנחנו חוזרות הביתה.