יצאנו כדי לבקר את תושבי ראס אל אחמר שהצטוו לנטוש את בתיהם מהיום למשך 3 ימים, ובנוסף הופקעו מהם עוד 2 טרקטורים, נוסף על ה-8 שהופקעו בחודש האחרון. הבאנו אתנו ארוחות חמות וממתקים לילדים (את זה יעקב אירגן), אולי יקלו במקצת על סבלם המתמשך. בחודשיים האחרונים הונחתו עליהם מכות קשות ע”י הצבא: הרס בתיהם, הפקעת הטרקטורים, ופעמיים סילוקם מאזור מגוריהם לצורך אימוני הצבא.

הבעיה שלנו היתה איך להגיע לראס אל אחמר. בסביבות השעה 10.30 עברנו ליד שער גוכיה וראינו את ראס אל אחמר במרחק כמאה מטרים מהשער. גם את עאטוף, שבה מצאו מקלט, ראינו במרחק לא רב. אלא ששער גוכיה, המפריד באופן  שרירותי בין מי שגר מצד אחד שלו לצד השני, סגור תמיד ומונע מעבר כלי רכב.

כשצפינו מרחוק לא ראינו שום פעילות צבאית בראס אל אחמר. גם שער גוכיה היה סגור, כלומר, שום כוחות צבא לא עברו בו כפי שקרה בעבר כאשר נאלצו לפנות את בתיהם (בשנה שעברה פעמיים).

נאלצנו לנסוע יותר משעה בדרכים משובשות ברכב 4X4 כדי לעקוף את אותם מאה מטרים. זאת הדרך שהם נאלצים לעבור כדי להביא מים, לעשות קניות, לשירות רפואי, וכד’. עכשיו, בלי טרקטורים – איך יגיעו??? איך יביאו מים לשתיה להם ולעדריהם?

הגענו לעאטוף, הכפר השכן לראס אל אחמר, שאליו ברחו. הגענו לראש הכפר, בשאר בני עודה, כדי לברר איפה הם נמצאים. התברר שחלק מהנשים נשארו באוהלים. איש אחד סיפר לנו שבמשפחתו היה אדם חולה שנשאר באוהל, כי בלי טרקטור אי אפשר להעביר אותו. שאר הנשים מצאו מקלט בעאטוף. הילדים ממילא לומדים בעאטוף וישארו בבית הספר עד הערב, כשיורשו לחזור לבתיהם. אנחנו נסענו לשדות שם היו מפוזרים הגברים עם העדרים. פגשנו כמה מהם. הם היו מדוכאים,

מה שעוד ראינו בדרך :

מחסום חמרה – 15.25– 36 מכוניות מחכות בתור מכיוון הבקעה לשטח  .Aהמחסום  הזה  אינו פעיל בחודשים האחרונים, והיום הפעילו אותו דווקא בשעות הלחץ של החזרה מהעבודה. הוא פועל רק לכיוון אחד לסרוגין, ולכן התורים. לא נשארנו לראות כמה זמן צריך לחכות.

ראינו בדרך קו צינורות מים שהונח בין הכפרים ירזה וטובאס במימון  אירופי. 3 פעמים ניתק, חתך והרס הצבא את האפשרות להעביר מים פלסטינים (לא מחברת “מקורות” ששואבת את רוב המים ומחלקת רק להתנחלויות) מכפר שיש לו מים לכפר שאין לו.

הכניסה לכפר עקרבה פתוחה (אחרי שהיתה סגורה כמעט שנה). 

הכניסה לכפר ג’ווריש עדיין חסומה, מעל שנה.

צילמתי גם את הפרה הרזה של ק., שמזכירה את 7 הפרות הרזות, שזה מפני שמזמן לא ירד גשם, אין עשב, והחציר עולה הרבה כסף, אז בלית ברירה מרעיבים את הפרות.