תקציר – יום הנכבה- בניגוד לצפוי, ולמקומות סוערים אחרים, בקעת הירדן היתה שקטה, אפשר אפילו לומר שוממת' ביום זה. כמעט ולא נצפו אנשים או כלי רכב במחסומים ובדרכים. אחד העוברים במחסום אמר שאנשים פוחדים שבגלל אירועים במקומות אחרים החיילים יתנכלו להם במחסומים והעדיפו להסתגר בבתיהם.

3 הפלסטינים שנעצרו ב-15.2011 על "גניבת" תרמילים כדורים זרוקים במרחב, שוחררו ב-8.5.2011, ללא אישום, ללא ערבות או הפקדה – ככה. אפילו לא נאמר להם מה היה החשד נגדם. בקלות נעצרו ועכשיו שוחררו. מי יחזיר להם את 8 ימי העבודה ,ימי החיים, ימי ההיעדרות ממשפחותיהם ?

12.10 – מעלה אפרים – המחסום לא מאויש אך בולטת נוכחות החיילים מאחורי הפילבוקס הצמוד. ב-17.00 יהיה המחסום מאויש ב-3 חיילים.

12.30- מצפון לרועי –  עשרות פועלים מכתתים את רגליהם אל נקודת האיסוף של הרכבים המחזירים אותם. מרחק הליכה – כ-500 מ'. הם עבדו בכרמי הענבים של קולוניית בקעות מצפון לרועי. כשעצרנו לדבר איתם הם נראו מבוהלים משאלותינו, אולי אנחנו מהרשויות והם יסתבכו, אז עזבנו אותם.

חומת העפר הגבוהה שנבנית ממזרח לכביש אלון מתארכת כל הזמן  וחסמת כל מעבר ממונע מהבקעה לגדה.

מחסום גוכיה – 15.00  – הג'יפ הצבאי מתייצב בזמן בדיוק. אין פלסטינים.

15.15 – מחסום תיאסיר- שומם לחלוטין. במשך 45 הדקות ששהינו שם עברו 4 מכוניות – משני הצדדים. המעבר היה מהיר, האנשים יורדים מכלי הרכב הנוסעים מזרחה אל הבקעה, נקראים "תעל תַלתֶה" (בוא שלושה") וכשהם מתקרבים נדרשים להגיע "וואחד, וואחד"). המכוניות העוברות מהבקעה מערבה לגדה נדרשות להציג תעודות של כל נוסעיהן, אך הנוסעים אינם נדרשים לרדת מהמכוניות והן אינן נבדקות.

מחסום חמרה – 16.15 – בהגיענו ממתינות 3 מוניות ממזרח ,ועוד 2 ממערב ואף מכונית לא נבדקת. החיילים בענייניהם והפלסטינים ממתינים בשקט. רק כעבור 10 דקות התפנו החיילים להעביר אותם. זמן פלסטיני הוא זמן נזיל כנראה. המכוניות לכיוון הגדה אינן נבדקות ועוברות דרך מסלול צדדי מצפון למחסום. מהגדה לבקעה הנוסעים נדרשים לעבור ברגל, ממתינים לקריאה, בשמש, ואח"כ ממתינים כשחגרות המכנסיים בידיהם (לאחר שהצטוו להורידה במחסום) בעברו השני של המחסום.

מכיוון שהתנועה דלילה, כמעט לא קיימת, הרי שאין עיכובים  נוספים.

16.40 – עזבנו.