בהודעת דובר צה"ל על 'הטלת סגר כללי על שטחי יהודה ושומרון' מתאריך 25/04/2012  נמסר כי "במהלך הסגר יותר מעבר רק במקרים הומניטאריים, רפואיים וחריגים, כל זאת בכפוף לאישור המנהל האזרחי. צה"ל ימשיך לפעול על מנת להגן על תושבי מדינת ישראל תוך התחשבות במרקם החיים הפלסטיני."
(http://www.idf.il/1153-15747-HE/Dover.aspx)
יצאנו לבדוק בצהרי יום הזיכרון הישראלי איך מיתרגם בפועל המשפט שבסיפא ההודעה הנ"ל.
פקקי התנועה בדרכים שממערב ל'קו הירוק' עיכבו אותנו מאד, מאד ולכן הגענו ליעדנו הראשון, מחסום חבלה בשעה 14:10, שעה שהחיילים עמדו לנעול את שער המחסום. חייל שעמד שם נזף בנו בסחבקיות על האיחור. נער נוהג בעגלה רתומה לחמור עוד הורשה לעבור לכיוון חבלה. השער בצידו של חדר הבידוק כבר נסגר והנה הגיע רכב נושא לוחית צהובה. מן הרכב ירד בחור שרגלו חבושה, מדדה לכיוון השער ומבקש להגיע לביתו. אך נראה שהתחשבות ב'מירקם החיים הפלסטיני' הוא הנכחת בירוקרטית הכיבוש שביסודה עומדים חוסר אמון וחשדנות. 'יש לו אישור לישראל?' שואל המ.צ, חייל בקבע. 'לא, הוא מגיע מכאן, מהמשתלות', עונה לו הנהג. 'סגור. תיקח אותו ל-109. שיעבור שם'. 'אבל יש לו אישור מכאן'. 'סגור. הוא גם עושה את עצמו. הוא בכלל לא פצוע'. 'חג שמח לכם' אומר בכעס הנהג וסב על עקבותיו. 'מנין אתם יודעים שהוא לא פצוע?' אנחנו שואלות. 'אנחנו יודעים' סותמים החיילים ולא מפרשים.
המשכנו לג'יוס למרות שידענו שהמחסום סגור שם, על מנת לומר שלום למיודעינו בכפר. נ. וע. לא היו בתחנה. צעירים שהיו שם סיפרו כי אתמול נכנס הצבא לכפר, זרק רימוני גז. לא נעצר איש. עודנו עומדות ניגש אלינו מ.. תחילה הוא חושד מה לנשים ישראליות בכפר ומתריס מדוע איננו מגיעות למחסום אייל. אף כי הוא מתגורר בג'יוס, קרוב יחסית למחסום אייל, הוא משכים קום ב-3 לפנות בוקר על מנת להגיע למחסום כדי להגיע לעבודתו במרכז הארץ. זאת, משום שתהליך הבדיקה מאד ממושך, לעתים צריך לעמוד ללא בגדים בחדרים, גם בחורף כשקר מאד; לעתים יש אשה שבגלל שהיא מכוסה בשמלה ארוכה מעבירים אותה במכונות הבידוק הלוך ושוב. וכשהוא כבר מגיע לעבודה יש פעמים שהבוס משפיל. למשל, באחת הפעמים הוא הורה לפועלים 'תנקו טוב, טוב. זה לא קלקיליה כאן'…והשכר שהוא מקבל ליום עבודה של למעלה מ-10 שעות הוא 180 ש"ח (!). גם בביתו אין לו מיפלט מהכיבוש וכבר קרה שיצא לחצר והופתע על ידי חייל שעמד וכיוון אליו נשק. 'אם היה עובר חתול, היית יורה בי', אמר לחייל. אך ככל שהוא ממשיך ומתאר את שיגרת החיים תחת כיבוש הוא מבטא רצון לחיים משותפים ומספר גם על מפגשים חיוביים עם ישראלים.
האם לכך הכוונה ב 'התחשבות במרקם החיים הפלסטיני'? הטרדות, הפחדות, מעצרים, השפלה…
בפאלאמיה המחסום פתוח. בשעת אחר צהריים זו יצא מ'מרחב התפר' אדם אחד רכוב על אופניים. צפינו מספר דקות ועזבנו.
נסענו דרך אל פונדוק לכיוון צומת ג'ית ובעודנו חולפות על פני הפניה לאימתין ראינו כי הכביש לאימתין חסום במחסום מאולתר, רכב צבאי וחיילים מחוצה לו, עומדים ליד אנשים ומכונית פלסטינית.
בחווארה, בית פוריכ וזעתרה אין חיילים בעמדות הבידוק ומכוניות נוסעות ללא עצירה (אם כי מכח ההתניה כנראה, אוטובוס פלסטיני נכנס בזעטרה למסלול לפלסטינים). על כביש 5, סמוך לכניסה לכיפ'ל חארת', עומד רכב צבאי ושני חיילים מחוצה לו.
עמישראל תיכף יחגוג עצמאות בעוד 'מירקם החיים הפלסטיני' ימשיך להיות כבוש.