דרום הר חברון – גן הודא

יצאנו לבקר שוב בגן הודא עם סיר בישול ענק, ציוד לילדים כמו פלסטלינה, צבעים,דפי ציור ונכדה.

המעבר במחסום מיתר היה רגיל , הרבה מכוניות בחניה, שגרה של כיבוש.

בקשתי מאיה שהיא תכתוב את הדו”ח כי רציתי לדעת איך זה נראה  בעיניים שאינן מורגלות לכיבוש וזו להם הפעם הראשונה שהן נתקלות וחוות את מה שאנחנו כבר מורגלות אליו.

*********************************

משמרת בגן הודא, ח’שם א-דרג’, 16.5.23 יום שלישי

נסעתי עם סבתא אריאלה ומוחמד למשמרת שלהם בדרום הר חברון. הפעם לגן הודא שבח’שם א-דרג’ (خشم الدرجال). זה הביקור הראשון שלי באזור ומיד כשראיתי את נוף הגבעות שלאחר מעבר מיתר יכולתי להבחין בינו לבין נוף הנגב הישראלי. גם בנגב רואים כפרים ויישובים פלסטיניים שבנויים בצורה רעועה ביחס ליישוב היהודי, אבל במרחב הגבעות לאורך כביש 317 התחושה היא אחרת. רואים את המאחזים והחוות נבנים ממש בין הכפרים וכך מבודדים אותם עד שיתייאשו ויעזבו (שועב אל בוטבצ  ה זה תת תת ץ תת ץ בהום שמצא עצמו עטוף בין אביגייל למצפה יאיר או חוות מעון שעומדת ממש על הדרך בין טובא לא- תוואני). המציאות באזור דרום ההר מדברת את המדיניות שעד הביקור רק שמעתי עליה: יצירת מובלעות פלסטיניות בתוך מרחב ישראלי לחלוטין. לאורך כל הביקור לא ראינו אף כוח צבאי בשטח, מה שחיזק את ההרגשה של מרחב ישראלי נורמטיבי שממשיך בטבעיות את שטחי הקו הירוק, בעוד הערים והכפרים הפלסטיניים הם שנראים למבקר כחריגים בשטח.

בדרך לגן הודא עברנו בח’שם אל-כרם ולצד הכביש ראינו בית ספר יסודי בנוי בבנייה קלה (خشم الكرم الأساسية ). מוחמד סיפר שיש צו הריסה לבית הספר כי הוא נבנה מתרומות שלא במסגרת תוכנית המתאר שהכין הצבא שלא הקצתה בתוכנית מקום לבי”ס יסודי. משכורות מורי ביה”ס ממומנות ע”י הרשות. גן הודא לעומת זאת התחיל ממבנה בגודל חדר אחד ומאז התפתח מכספי תרומות לפני 6 שנים במסגרת תוכנית המתאר של הכפר. 

כבר כשהאוטו נכנס לחניה כל הילדים רצו לקבל את פנינו ונפנפו לעברנו בהתרגשות. בקושי יכולתי לצאת מהאוטו מרוב ילדים שנצמדו לדלתות בחיוכים. בסבב כיפים אמרנו שלום לילדים ושאלתי כל אחת את שמה. הבאנו איתנו חבילות פלסטלינה צבעונית אז שיחקתי עם הילדים וקצת הדרכתי אותם על החומר. הודא הגננת התלהבה והתרגשה וסבתא אמרה שהיא בחיים לא ראתה אותה נהנית ככה בפעילות. לאט לאט הילדים נעשו יותר יצירתיים עם החומר, והתחברתי אליהם מאוד. ניכר שהרכב הילדים מעורב וכמה מהם סובלים מבעיה התפתחותית מסויימת שבטח גם מקשה על הודא. נורא הצטערתי שהערבית שלי לא מספיק טובה בשביל לתקשר בטבעיות עם הילדים והגננות. מחסום השפה גרם לי להרגיש כאילו שהרחקנו מאוד על אף שהם גרים במרחק שעה מהבית שלי. 

רק עכשיו הגן מתחיל להצטייד במצרכים ומכשירים להכנת ארוחה חמה לילדים בצהריים. כרגע המצב הוא שחלק מהילדים לא יכולים להביא ארוחת עשר קלה מהבית. בנוסף למצרכים בסיסיים  הודא צריכה להשיג פלטה חשמלית לבישול הארוחה. גם למסיבת הסיום הודא ביקשה שנביא צילומים מודפסים של הילדים ותעודות סיום.

כשיצאנו מהגן, בכביש היציאה מהכפר, נסעה מלפנינו מכונית פלסטינית עם כיתוב בקליגרפיה ערבית ומתחתיו כתוב בעברית: אין מזל בחיים- אין אמונה לחברים.

אפילו שבזמן המשמרת לא ראינו שום דבר חריג, המסר הזה מתמצת את חוויית התושבים במוספר יטא ואת זה שאי אפשר שלא לתהות, לכמה מאותם ילדים בגן ימלאו 18 שנים.