נסענו לדומא לפגוש את האנשים המרכזיים בכפר וללמוד על הבעיות. בשעה 11:30 חיכו לנו בבלדיה  א. ס.ראש המועצה, (ראש המועצה עצמו בחו”ל) וז. המזכיר., ז. המזכיר ישב וגבה כספים מילדים שנשלחו ע”י הוריהם לשלם חשמל ומים. בהמשך לפגישה קודמת בה הביע ז. התלהבות לגבי ימי הים התגלגלה שוב השיחה לנושא הים. ז. הביע אומנם את חששותיו לגבי ביטחון הנשים והילדים, אולם בעצם ניסה להבין מדוע הטיול לים נועד מלכתחילה רק נשים וילדים  ולא לגברים. אילו יכול היה לבוא, וכן ס. למשל, ניתן היה לדאוג,  שלא יהיו תכנים לא רצויים שיפגשו בהם הנשים והילדים. “אנחנו חברה שמרנית…” הסביר.

בהמשך נכנסנו לחנות המכולת של מ., שגם היא חברת מועצה. קיבלו את פנינו במאור פנים מ., בתה, ואשה נוספת עם ילדה. הבת של מ. סטודנטית באוניברסיטה בשכם ונשואה כבר שנתיים כמעט. שאלנו על ילדים ותגובתה היתה  “עוד מוקדם.” היא לומדת ורוצה לסיים ולעבוד במקצועה. נוסעת כל יום לשכם וחזרה.  ואמה הסתכלה עליה בגאווה וסיפרה שכשבא הבחור לבקש את ידה, נכחו בפגישה האם, האב והאח. והאם היתה זאת שהודיעה לבחור, שיש תנאים לאירוסין. תנאי ראשון : שתוכל ללמוד כמה שתרצה ומה שתרצה ללא הגבלות ותנאי שני שתוכל לעבוד במקצועה היכן שתבחר גם אם יהיה הדבר כרוך בנסיעות וגם כשיהיו ילדים. אצלנו תמיד יהיה מי שיטפל. היום יש לנו כבר רופאות, ועובדות סוציאליות ומורות ואפילו נהגת. נשים אומרות שגברים מעמידים בפניהם מכשולים, ואני אומרת שכל עוד הנשים מתיחסות למצבן כאל בעיה הן לא תתקדמנה. אני לא למדתי באוניברסיטה אך עשיתי קורסים ולא הפסקתי ללמוד. אגב, כשהצבתי תנאים לבחור, האב והאח לא פצו פה ולא התערבו. היה טוב לראות את הבת ואמה מפלסות להן את דרכן בעולם הגברים הקשוח, שזה עתה הודגם לנו בשיחה בבלדיה. נפרדנו בחיבה רבה ובתחושה של התפעלות מהאשה ומהדרך שסללה לה ולבתה.

התכוונו להמשיך למרייר, אולם מכוניתו של נדים התקלקלה והיינו צריכים לחזור.