המראה המדכא והמדאיג כמו תמיד, הם הרכסים מסביב שעליהם הולכות ונבנות עוד ועוד שכונות בהתנחלויות.

9.00 יצאנו לכפר א' דיכ בגשם שוטף. הגענו למועדון הנשים, שם כבר חיכתה קבוצת נשים כשהן מוכנות להמשיך בעבודות היד שהחלו בהן בשבוע שעבר. הרכזת דואגת תמיד להזמין לפגישות איתנו אשה או שתיים דוברות עברית, שעבדו בישראל כמה שנים, (תמיד, למרבה ההפתעה, הן מדברות על תקופה זו בגעגועים).

שוחחנו עם הקבוצה כדי להבין מה מטרתן בפעילות. התשובה הייתה חד משמעית: הן רוצות ללמוד לייצר את המוצרים כדי למכור אותם. חנאן, הרכזת, אמרה שהיא תדאג לשיווק התוצרת שלהן.

12.30 סיור דרך עלי זהב לדיר בלוט ולראפאת. סמוך לכניסה לעלי זהב ולשם. שלט מאיר עינים: "הבתים בשכונה ד' נמכרו". זו, כנראה, אחת ההרחבות שנמצאות בשלבים ראשונים של בניה.

הכבישים ריקים מאדם וכמעט גם ממכוניות. לא היה זכר לצבא, רק מגדלי הפילבוקס מזכירים תמיד מי השולט במרחב.

גם בדיר בלוט ובראפאת הרחובות כמעט ריקים, כנראה בגלל הגשם. משני צידי הכביש לדיר בלוט שדות חיטה, בצל ועוד גידולים חקלאיים.

בראפאת בולטים בתים עשירים ומפוארים יותר.

המראה המדכא כמו תמיד הם הרכסים מסביב שעליהם הולכות ונבנות עוד ועוד שכונות בהתנחלויות.

בדרך חזרה מכיוון ראפאת רואים בבירור את הרכסים שעד הקצה שלהם נמשכות עבודות עפר ושפע בתים בבניה, שהבטון שלהם עדיין רטוב וכהה..