מחסום אליהו, המכונה גם "מעבר הפירות", הוא אחד המחסומים העיקריים בין ישראל לגדה.
הוא ממוקם על כביש 55 בין אלפי מנשה לבין הפנייה לקלקיליה ולצופים, יותר מ-4 ק"מ ממזרח לקו הירוק, בגדר ההפרדה, המנתקת את קלקיליה מאדמותיה שמדרומה, ובכך, נשארת אלפי מנשה ממערב לגדר. התוואי של הגדר יצר מובלעת גדולה של שטח פלסטיני ממערב לגדר - מרחב התפר.  
המחסום הזה, קילומטרים ספורים מעבר לקו הירוק, מיועד "להתיישבות הישראלית באיו"ש ולאוכלוסיית מרחב התפר".
המחסום מנוהל על ידי חברה אזרחית. עוברים בו בעיקר רכבים ישראלים הנבדקים ביציאה לישראל, רכבים של ישראלים ערבים מעוכבים מדי פעם, ונבדקים ביסודיות במתקן מיוחד.
גם פלסטינים עם היתר מיוחד לאדמותיהם שבמרחב התפר מורשים לעבור בו, ברגל, ולעיתים ברכב.

נמצא מערבית לשכם ודרומית להתנחלות שבי שומרון, כקילומטר אחד מהכפר דיר שאראף. המחסום הופעל בתחילת מרץ 2009 לאחר שמחסום בית איבא נסגר. המעבר במחסום מותר לפלסטינים, אך לא לישראלים. בניגוד למחסומים המובילים לקלקיליה ולטולכרם, המעבר לפלסטינים ישראלים מותר רק בשבת.

המחסום נמצא מדרום לכפר ענבתא, בצומת של כביש 60 (המוביל לשכם בכניסה לשטח A), עם כביש (57, 557 , 5576) הפונה מערבה לכיוון ההתנחלות עינב ומחסום היציאה מהגדה – תאנים.
עד 2010 נהגנו לצפות בצומת ולדווח על הטורים הארוכים שנוצרו בגלל בדיקה אטית של הרכבים בשני הכיוונים.

בעשור הראשון של המאה ה-21 נבנתה באזור הכפר גדר ההפרדה. על מנת לכלול את היישוב אלפי מנשה בצידה הישראלי של הגדר. הגדר כיתרה את ראס עטייה ואת חאבלה מכל עבריהן. ראס אטירה דבעה ווואדי רשא, נכלאו במרחב התפר אל שטח הגדה לצרכי עבודה  וכו'. היה מחסום שדרכו עברו תושבי הכפרים אלה לגדה. המחסום יותר בעקבות בג"ץ: הגדר הוסטה כך שכפרים אלו נכללו בשטחי הגדה ולא בתוך מרחב התפר.

למעט שני מעברים: בצפון מנהרה מתחת לכביש 55 המחברת את חאבלה עם קלקיליה, ומדרום כביש לכיוון כפרים ועיירות אחרים באזור, כסניריא, כפר ת'ולת ועזון. בגדר שממזרח לכפר שער חקלאי הפועל 12 שעות ביממה, ומשמש את תושבי הכפר שלהם אדמות חקלאיות שנותרו מחוץ לגדר, וכן את תושבי הכפר ראס א-טירה, שנותר אף הוא במובלעת אלפי מנשה שבצד הישראלי של הגדר. תוואי הגדר באזור שונה בעבר בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ‏‏^[3]. עתירה נוספת שהגישו תושבי האזור נגד התוואי החדש נדחתה.