דרום הר חברון.
יצאנו ב-08:00 מצומת שוקת, חזרנו לצומת שוקת ב-10.30
המסלול הרגיל : מחסום שמעה (מאויש בחיילים מגדוד לביא) כל יתר המקומות ללא האמרים וללא חיילים.
דורה – אל פאוור, צומת הכבשים, שיוך,חברון, מחסום אל-ג’ורה, המחסום ההומנטירי לחברון סגור. גשר חלחול -חברון, שעיר- חלחול, יאטה , כרמל מעון:
אין רכבים צבאיים – כל הפילבוקסים – מאוישים. “האח הגדול צופה מלמעלה”
מעט תנועה. מעט טרנזיטים פלסטיניים על הכביש. עושה רושם שכל פעם עובר רכב צבאי – מתבונן היכן שיש פריצות אל הכבישים : 60, 356, ו317 – ומיד בא הבולדוזר ומגביה את החסימות.
תלוליות עפר חדשות וגבוהות בכל מקום, וליתר ביטחון שמו גם את האבנים הגדולות והיפות.
תנועת חמורים על הכביש – אני חושבת שפלסטיני בעל חמור נעשה מיליונר…… חזרנו לתקופה שלפני הסוסים.

המחסום שהיה בין שעיר לחלחול – פתוח ומוניות חוצות את כביש 60. פתחו דרך עפר לסמוע, ועוד דרך עפר לשיוך. המחסום הצפוני של יאטה פתוח – מעניין למה כי על הכביש אסור להם לנסוע.
החסימה בין הכפר א-טאווני ליאטה אפילו הוגבהה – וזאת הדרך היחידה שיש להם להגיע ליאטה . היו הקלות ???. נראה כאילו הכיבוש כל כך מוצלח שאף אחד כמעט לא מעיז לשבור את הכתר שעל העיר שלו. על כביש 356- טיפה מזרחית ליאטה בונים מחסום לכלי רכב – תנאים של החיילים שם קשים, צריך לשפר את התנאים שלהם. אם הם יתעללו שם בפלסטינים זה יהיה בגלל החום, השעמום, והפחד. 
הם באמת מסכנים שם. ניסינו להגיע למת”ק – ומסתבר שהבעיה להגיע אליו מאוד קשה –הליכה של יותר מחצי שעה ברגל אם רוצים להיכנס לא דרך הבסיס הצבאי.
כל הדרכים אל המת”ק הן בתוך איזור A ואסור לנו כאזרחיות ישראליות לעבור שם. צריך לבקש אישור מיוחד מנציב פניות הציבור בפיקוד מרכז.
אלכס מפקד המת”ק הבטיח לי להשיג בשבילנו אישור – יהיה מוכן בשבוע הבא.