דרום הר חברון, יום ראשון, 19.9.04, בוקרצופות לאקה צ’ חגית ב’ (מדווחת. תרגום לאנגלית : אילנה ל )יצאנו מצומת שוקת ב0630 חזרנו ב11:00כביש 60 המחסום שהיה בפניה לסנסנה -בוטל – הועתק כשני ק”מ פנימה – בדיוק בפניה לדהריה – מחסום מכוניות מתוחזק על ידי משמר הגבול.מחסום שמעה – נטוש לגמרי – גם מגדל השמירה .התלוליות שחוסמות את כל היציאות והכניסות לכביש 60 – הוגבהו ממש – ונוספו חדשות בכל מקום שהיה נדמה למישהו שכלי רכב יכול לעבור – בתוספת לתלוליות – הוסיפו אבנים גדולות ויפיפיות (כאילו פסל סביבתי החליט להעמיד אותן שם ).כל זה בסביבות סמוע, דהריה , כרמה עד לצומת אל פאוור – דורה . אין תנועת כלי רכב ורואים תלמידים הולכים ברגל לבית הספר .דורה – אל פאוור – השערים משני הצדדים נעולים. הפילבוקס מאויש ושלושה חיילים למטה, בודקים תעודות למי שהם רואים כחשוד . בעשרה לשבע תנועה גדולה של הולכי רגל – המוני מוניות משני הצדדים. חולים, . תינוקות, תלמידים, הולכים ק”מ מצד לצד . שני מעוכבים – כשאני מנסה לברר כמה זמן ולמה – התשובה הרגילה – זה בידי השב”כ . המעוכב כועס עלי – “חזרי לאוטו שלך – בין כה וכה לא תוכלי לעזור לי” ואין לי מה להגיד לו. פלסטיני אחר ניגש אלי ואומר שלום חגית מה שלומך – ואני לא זוכרת לא את השם ולא את הפרצוף והוא מבקש למסור ד”ש ללאה מערד ואומר לנו בוקר טוב מאוד שמח. בין שניהם איני יכולה להחליט מה הנוכחות שלנו שם, עושה בעצם. למיכלית המים שנגשת אל התחנה שעד אליה מגיע הצינור – פותחים את השער ללא בעיות. החיילים קורקטיים גם אלינו וגם אל הפלסטינים . נראים מפוחדים ועייפים. – דואגים לנו שאנחנו מסתובבות שם ללא אפוד קרמי. צומת הכבשים תנועה ערה של הולכי רגל – המראה המוכר של מוניות משני הצדדים – מפתיע שאין האמר ואין חיילים – אנחנו לא מתעכבות .הכניסה הדרומית לבני נעים פתוחה ומדי פעם טרנזיט צהוב -כתום – מונית צומת שיוך – חברון (ביה”ס לבנות ) – השעה 0720 תנועה ערה של חוצי כביש – והמוניות משיני צידי הכביש – על הכביש הראשי מעט מאוד תנועה – וסכנת הנפשות בחצייה – פחותה . שלושה חיילים מהנח”ל מאיישים את המעבר – חייל אחד בודק את הבאים מכיוון חברון ושני חיילים את הבאים מכיוון שיוך . הקטנים מדי פעם נדרשים לפתוח את התיקים אבל רובם חוצים ללא בעיות – וילדה אחת יפיפייה – עם גרביונים לבנים וסרט לבן על הראש – אפילו מחייכת. מכיוון ביה”ס לבנות נשמעת מוזיקה מזמינה. – הנבדקים עומדים בתור – אחד לנשים ואחד לגברים – ומדי פעם החייל אומר בערבית : “ואחד , ואחד” . אנחנו נעמדות וצופות – מורה אחת ניגשת אל לאקה ומבקשת את עזרתה – אין לה כרטיס של מורה – אבל היא מלמדת בשיוך – ופעם נותנים לה לעבור ופעם לא, היום בנוכחות של לאקה – נתנו. לקבל את כרטיס המורה – זה “בילוי ארוך” במת”ק – הפסד ימי עבודה. בעשרה לשמונה – רוב התלמידים חצו , אנחנו ממשיכות הלאה. צומת שעיר חלחול מזרח – הפילבוקס מאויש – הכניסה לשעיר מותרת למכוניות מכיוון ירושלים – לחברון אסור להמשיך.- חברון בכתר – ואיך אוכפים זאת ? מחסום נייד על הכביש. מונית שיצאה הבוקר לכיוון בית לחם לא מורשית לחזור – אפילו שלכל נוסעיה אישורים – טלפון למבצעים של אוגדת יהודה מסדיר את העניין – הם ייסעו לשעיר ומשם עם קצת מזל וקצת מעבר על תלוליות והחסימות יגיעו שוב לחברון. המתנחלים נוסעים ללא בדיקה ובמהירות שמסכנת את כולם. ואחת שהולכת ברגל לבושה כולה בתכלת – כיסוי הראש ומשקפי השמש – איך יש להן את הכוח להקדיש זמן לאופנה – ועוד כל כך צבעונית. אני מעריצה את יכולת ההישרדות. נ – שלושה חיילים , ועומס גדול , עוד לא ראינו שם עומס כזה בשמונה בבוקר. אמבולנסים, רופאים, ארגוני זכויות אדם, משאיות דלק ומים, משאיות עם אוכל . משני צידי המחסום משתרך תור . החיילים עושים מאמץ לבדוק מהר – אבל זה מעבר לכוחם. שתי בעיות שמצריכות טיפול. בעיה מספר אחת משאית עם מספר צהוב באה מירושלים עם בלוני חמצן המיועדים לבית החולים “עלייה” בחברון (אנחנו רואות את טופס ההזמנה ) לישראלים אסור להיכנס לחברון. טלפון של חיה – לדליה באסה – טלפון שלי לאלכס למת”ק ואין אישור – הפתרון – פירוק הסחורה – “גב אל גב” ליד המחסום – הנהג מזמין משאית כזאת מבית החולים כשאנחנו חוזרות לצומת – המשאית כבר איננה – סה”כ ביטול זמן ובלונים בשמש כשעה וחצי . בעיה שנייה – מיכלית דלק – שמיכלית ישראלית מחכה לה בתרקומיה – אינה מורשית לעבור – הנהג לא ידע שצריך אישור לכך. (בדרך כלל לא צריך אישור רק בגלל הכתר – צריך ) סדרת טלפונים לאנשי המת”ק – והבעיה נפתרת . אנחנו ממשיכות לגשר חלחול – וכשאנחנו עומדות על הגשר אנחנו רואות את מיכלית הדלק בדרך לתרקומיה. כביש 35 גשר חלחול חברון – הפילבוקס מאויש – גדרות התיל חסימות העפר – חנות הזכוכית פתוחה היום – נפש חיה לא עוברת – הבית למעלה – עדיין עמדת צה”ל. . החייל מתריע בנו שנלך – שושנה מצלמת ואנחנו יורדות . כל המעברים לכביש 35 חסומים בתלוליות ובאבנים הגדולות . ומי שלא עובר על הגשר – חוצה את הכביש ברגל – ושוב המוניות משני הצדדים – הפעם ללא חיילים. (מה ההיגיון ?)מחסום עידנא – השער הצהוב לעידנא סגור עם מפתח – מכוניות מספר מנסות להשתחל – החיילים בפילבוקס רואים ולא יורדים. אנחנו לא ממשיכות לבית אווא כמו שתכננו כי אנחנו לא עוברות שער חסום. על הכביש מעט מאוד רכב באופן כללי – הולכי רגל מעטים והמיליונרים הפלסטינים החדשים בעלי החמורים.בדרכנו חזרה ג’יפ צבאי על גשר חלחול – ומעט מאוד חצבים. כביש 356 ושוב המראה העצוב של החסימות , האבנים הגדולות החדשות – ואזור מנומנם – איפה הם כולם ? מה קורה להם? אין מכוניות על הכביש חוץ מאיתנו. השער ליאטה – סגור , טרקטור מחירבאת טוואני על הכביש – הנהג מנפנף לנו לשלום. בדיוק בעוברנו שם החיילים יורדים מהפילבוקס להניח מחסום . כביש 317 – כבישי אספלט חדשים למאחזים . מחסומים עם חיילים בפניה לערד (כביש 316 ) , בפניה לשני ולבנה , חסימות מכל הצדדים – כל שבוע רק יותר גבוהות. בכניסה המזרחיות לסמוע – גובה התלוליות ממש מפחיד .לסיכום אין כמעט רכבים צבאיים , וסימני הדרך של הכיבוש ברורים ביותר – וכך גם הבושה המועקה וחוסר התכלית .בשעת שליחת הדו”ח ולאחר התרגום נודע לי משיחת טלפון שהיו היום הפגנות של אנשי בית איווא כנגד תוואי הגדר – לנו לא הייתה שום אפשרות להגיע לשם.