דרום הר-חברון, יום ב’ 14.6.04, בוקר צופות: יעלה ל’, פאולה ר’, יעל צ’ (מדווחת) יצאנו ב6.30 מצומת שוקת באוטו של א’. הדרך שקטה וריקה, אפילו המשטרה הכחולה לא התייצבה בכניסה למיתר.מחסום שמעה – החיילים (מילואימניקים) בודקים מכונית עם מספר צהוב ונהג ערבי, בקושי מסתכלים עלינו. 7.00 – צומת דורה – אל פאוור רואים חייל במגדל, המחסום פתוח ואין אנשים שחוצים. מוקדם מדי בשביל פועלים והילדים כבר לא הולכים לבית הספר.על הכביש תנועה דלילה, מספר משאיות פלסטיניות נוסעות צפונה – חידוש מרענן. צומת הכבשים – המעבר פתוח ומעט מאוד אנשים חוצים אותו. אין סימן לצבא, אנחנו ממשיכים. 7.20 – שיוך – סעיר – הצומת שקט, נכנסנו לדבר עם נהגי המוניות. מכונית עם מספר פלסטיני עוצרת, הנהג מדווח לנו באנגלית צחה על בעיות שעושים לו במחסום ואדי נאר, ליד אבו דיס. הוא טוען שהוא סוחר, מעביר סחורות משיוך לג’נין וכל פעם נאלץ להמתין במחסום הזה כשלוש שעות. לדעתו זה נובע מהעובדה שהמחסום מאויש באנשי משמר הגבול – .הנהגים האחרים מספרים שהכביש כעת פתוח, הם נוסעים לבית לחם למשל. הרבה אנשים עם סחורות ממתינים להסעות בצד הכביש.מחסום בכניסה לכביש 35 – האמר עומד בצד, שלושת החיילים יצאו לפקח על תנועת המכוניות בכביש. מעט תנועה לכן הם כמעט מובטלים, מעבירים בקלות את האנשים. גשר חברון חלחול מעט מכוניות חוצות בחופשיות, צבא לא נראה בשטח ולכן גם הולכי רגל אינם בנמצא.צומת זיף – המחסום פתוח אולם אין מי שיעבור דרכו. האמר חונה בצד הכביש נראה לא מעוניין בנעשה בחוץ. חזרנו דרך כביש 270 , חולפים ליד כרמל מעון וחוזרים דרך שני הכביש לישראלים בלבד, תנועה דלילה שלהם ואין נוכחות צבאית בכלל. לדעתנו ניתן לחסוך את הסיבוב הזה.8.00 – שוב בצומת שוקת. היה טיול יפה, ההתרשמות הכללית היא של רגיעה מסוימת, או אולי התרגלות.