1.     מעבר מיתר

2.     כביש O6

3.     חברון

********************

         1.     מעבר מיתר.     

א.     במקרה פגשנו שם את אחמד, אחיו של יעקוב אל קיאן שנהרג על ידי המשטרה באום אל חיראן. מסביר כי הכל תקוע. למשל, הוא קיבל מגרש בחורה, אבל אין לו כסף לבנות עליו. ציינתי כי בתחקיר של ערוץ 11 השבוע לפחות דיווחו כי יעקוב ז”ל נהרג על ידי המשטרה כי חשבו בטעות שהוא מחבל, וכמו כן אמרו כי בתקרית “נהרג גם שוטר” בלי להאשים את יעקוב בדריסתו [השוטר נהרג ככל הנראה מכדור של שוטרים אחרים בשוגג, נקבר מיד ללא נתיחה, כדי שאפשר יהיה להצדיק את ההרג של יעקוב כמחבל דורס כבייכול].

ב.     בצד הישראלי של המעבר: הקיוסק סגור כבר מזמן. לידו מודבקות בערבית הוראות התנהגות בעת הקורונה מטעם משרד הבריאות של ישראל  ג.      תקלה במפעל ניקוז נחל חברון?

ממערב למבנה המעבר, זורם נחל חברון כלומר הביוב מחברון תחת גדר ההפרדה לצד הישראלי, שם אמור להיות צינור המעביר אותו לטיהור ראשוני במתקן הסמוך לגדר, ומשם לטיהור נוסף במתקן ליד חורה. בשלב זה יש שם שלולית גדולה מסריחה, לשמחתה של להקת סלעיות יפות…. העברתי את התמונה והמידע לד”ר שלומית תמרי שכבר אינה גרה באזור אך בקשר עם מהנדסים של מתקן הטיהור, היא העבירה להם, בינתים לא התקבל עדכון בעניין:

ד.     במעבר עצמו, יש קרוסלה נפרדת למעבר הסוחרים בקלות יחסית, דרכה גם יכולים להיכנס בכיוון ההפוך מישראל לשטחים.

         2.     כביש O6.

א.     החלו לחרוץ את קו ההפרדה בין שני המסלולים לשני הכיוונים, כדי למנוע הירדמות. בינתים, משמעה צפונה בערך עד בית חגי.

ב.     בסביבות צומת דורא – אל פוואר, פועלים עם אפודים זוהרים מנקים את שולי הכביש. מ’ מעריך כי הם מועסקים על ידי ישראל.

ג.      מ’ מסב את תשומת לבי למבנה חרב מול כראמה, בצידו המערבי של הכביש – בית ספר מתקופת המנדט ששירת את כפרי הסביבה כולל עבדה. כאן למד גם קרוב משפחתו מאזור אופקים, לן בכפרי הסביבה, היה מגיע הביתה פעם בחודשיים, שילמו למורים אפילו בתרנגולת או בשמן. כאשר נפטר האב ומצב המשפחה הורע, לימודיו הופסקו. לי ידוע כי חליל אל סכאכיני היה מפקח על החינוך מטעם ממשלת המנדט ועסק בהקמת בתי ספר ממשלתיים למוסלמים [לנוצרים היתה כבר רשת בית ספר פרטיים כנסייתיים בהם למדו גם בני משפחות מוסלמיות אמידות]. צילמתי ואנסה להשיג חומר על בית ספר זה:

ד.     מ’  מעיר כי הפלסטינים מכנים את המחסומים שהקימה הרשות הפלסטינית בכניסות משטחC  לשטח A, “מחסומי אהבה”, כי נועדו להגנה מפני התפשטות הקורונה מישראלים לפלסטינים, בניגוד ל”מחסומי הכיבוש” של ישראל….

         3.     חברון.

א.     נכנסנו דרך אזור התעשיה מדרום. מחסום משמר הגבול מעכב מכוניות פלסטיניות בכניסה לשכונות שלהם. טרטור לשמו.

ב.     ברחוב השוהאדה אנו פוגשים את שרבתי, מול ביתו, בשיחה עם מתנדב של UN Watch [OCHA]. המתנדב מוסר לנו כרטיס ביקור שלו, שמו עבדלרחמן סאלאיימה, הוא בן חברון גר בתל רומיידה, אנגלית מצויינת. מספר כי המתנחלים בנו עוד בית קפה בתוך מתחם מערת המכפלה. *מציעה לבדוק את זה במשמרות הבאות*.

ג.      הפתעה בתל רומיידה, בפינת הרחוב מול המכולת הפלסטינית:

“נפל בעת פעילות מבצעית בהגנה על היישוב היהודי בעיר האבות חברון”? כל האתרים באינטרנט מגלים את תוצאות התחקיר. באותה עת היה מחסום בנקודה זו. הקצין הזה תדרך את חייליו לגבי המחסום, וכיוון שלא דאג קודם לפריקת הנשקים, נפלט כדור שהרג אותו. שני שכנים פלסטינים שהיו עדים לזוועה חולפים במקרה ומעידים. בין היתר אומרים כי החייל היורה בכה תמרורים. לאחד מהם בן שהוא אח, שירד מיד בניסיון להציל את הקצין אך ללא הועיל. הם מספרים כי את האנדרטה הזו הקים אביו של הקצין לפני כ-O2 יום, באישון לילה. הם כועסים מאד על הצבת האנדרטה המפוקפקת הזו בפתח בתיהם. המדינה כמובן מגבה יוזמה פרטית זו שמשרתת תפקיד במדיניות הכיבוש המתחפר. אני משחררת קיטור על ידי צילום פינה אחרת של הצומת הזה, דגלי ישראל על עמודי החשמל מתנפנפים ישר לתוך חדרי ביתם של הפלסטינים, זה הנוף שלהם ואין בלתו.

ד.     שיחה עם עיסא עמרו.

חגית ב. קיבלה ממנו תמונות המתעדות איך הרס המנהל האזרחי את מרכז בדיקות הקורונה שבנתה עיריית חברון בשכונה הפלסטינית. לכן קבענו איתו פגישה ליד המכולת של תל רומיידה, לקבל תמונה על מה שקרה.

הוא מספר כי מתחילת תקופת הקורונה גברו ההתנכלויות של המתנחלים. למשל, גנבו לו חומרי בניה, חתכו לו את הגדר, הוא התלונן למשטרה הכחולה ויש לו תיעוד מצולם איך הותקף פיסית בנוכחות המשטרה, לא יצא מזה כלום. פלסטינים שנתפסים ללא מסכה ליד מערת המכפלה, מקבלים קנסות, המתנחלים לא. והבעיה העיקרית עכשיו היא חסימה טוטלית של המעברים לשכונה בערך פעמים שלוש בשבוע, בתואנה כי ילדים פלסטינים מהצד השני שבשליטה פלסטינית) זורקים אבנים על המחסומים. היחידה הקודמת שהוצבה בחברון, גולני, לא הגיבה במקרים אלה בהכבדה שכזו על הפלסטינים שבצד שלנו, וזה היה חכם, אבל זו המדיניות של היחידה הנוכחית, נח”ל. צה”ל לא איפשר חלוקת אמצעי מיגון מקורונה, זה טפשי כי אם פלסטינים יחלו זה כמובן מסכן גם את החיילים וגם את המתנחלים. לרשות הפלסטינית אין כסף כלל. בחברון הסקטור הפלסטיני הפרטי נרתם לממן הקמת תחנות בדיקה. בדרך כלל יוזמה כזו לגבי H2 מצריכה תיאום, אבל עקב תוכנית הסיפוח, הרשות הפלסטינית הפסיקה את התיאום, ועיריית חברון לא רצתה להצטייר כבוגדת במדיניות זו לכן לא ניסתה לתאם. תגובת המנהל האזרחי היתה הרס תחנת הבדיקה שהיתה בהקמה באזור זה. לא חכם. מתנדבים מחלקים מסכות כי לתושבים אין אפילו 2 ש”ח למסכה, זה יקר מדי. זו דוגמה לפעילות ממשיכה עם המשפחות, אין אפשרות לקיים פעילות קהילתית כמו פעם.

לסיכום. שיחה עם מ’ על דמיון מסויים שיוצא השנה בין מנהגי אבלות של יהודים בתשעת הימים הראשונים של חודש אב, עד תשעה באב, לבין מנהגי אבלות מסויימים של מוסלמים בין ראש החודש הזה לבין חג הקרבן שיחול למחרת תשעה באב. ובבניין הארץ לטובת כל תושביה, אינשאללה, ננוחם.