משמרת מיוחדת, דרום הר חברון – יום שישי 6/1/06 צופים : א’ (הנהג ) חגית ב’ (מדווחת )09:30 – 12:00בתמונות המצורפות –1. גדליה –הרכז לביטחון שוטף של התנחלות מעון – (ידוע לשמצה) 2. מתאבלים על הזיתים הזית -אגדה ביום מותו של הנביא מוחמד ירד אבל כבד על העולם כולו. התאבלו המאמינים, חיות השדה ואף העשבים והעצים. יותר מכולם התאבלו עצי הפרי – התאנה, הרימון, והגפן. לאות צער ואבל, השירו את עליהם הירוקים ועמדו בשלכת. גם הזית, מלך עצי הפרי, נעטף באבל כבד. החלל שבתוכו התרחב מאוד, ובגזעו העבה והחסון נחרשו קמטים עבים כמקלעת; אך ענפיו המשיכו ללבלב והיו מכוסים בשפע עלווה ירוקה-כסופה. הסתכלו העצים על הזית, ראו את חיצוניותו ותמהו: “אתה, מלך העצים, הכי לא נאה לך להתאבל על מות הנביא?”ענה הזית ואמר: “אתם השרתם את עליכם למען ייראה צערכם ברבים, אך צערכם חיצוני הוא ובן-חלוף, ועד מהרה תגדלו עלים חדשים ותשובו לשגרת היום-יום; ואילו אני צערי עמוק וכמוס בליבי, אך צער תמיד הוא- כי הנה יבש לבבי עם בוא הבשורה המרה ומוח גזעי נמק וכלה”.אז גדלה הערצת המוסלמים לעץ הזית, והם הפכוהו לסמל היראה והכבוד. למרבה הבושה שלי היום – אני יהודיה – ואין לי כבר מילים לתאר מה עושים בשם היהדות .ולשם מה ולכבוד מה .יום שישי היום והחבר’ה מחירבאת טוואני שמכירים אותי יודעים כבר שאני שונאת לעבוד בימי שישי ..וכשהיה הטלפון הראשון מהם ברבע לשמונה בבוקר הם התנצלו מראש ואמרו אבל חגית את מוכרחה…. והגעתי איך אפשר אחרת ? בדרך צלצלתי לליאור מ”יש דין ” , לכמה עיתונאים, למשטרת חברון ולמת”ק בצד הכביש 317 בדיוק מהירידה של חירבאת טוואני לכיוון הכביש חלקה של זיתים לא זקנים שכל ענפיהם כרותים – סימנים של משור חשמלי שכרת ענפים של 120 עצים בחלקה מטופחת להפליא . הבעלים הם משפחת ע’ שחיים ביאטא. היו שם כבר המשטרה – החוקר אלי מדמוני – שלקח ענף עץ זית לתוך הניידת של המשטרה וסירב לענות לשאלתי האם אפשר לקחת טביעות אצבעות מעלים של זית , היו שם: אנשי האו”ם – אנדראה החביב שאיתו עמירה האס. , פעילי השלום (דיאן וחבריה , ) העיתונות הפלסטינית – הצלמים שאנחנו פוגשות בכל מקום , אנשי המנהל האזרחי – טארק . רכז הבטחון השוטף של התנחלות מעון גדליה שהסתחבק עם השוטרים. לשאלתי אם ייתן לשוטרים את החומר המצולם שיש במצלמות ששומרות על ההתנחלות ,הוא חייך ולא ענה , וכך לא ענו לי לא השוטרים ולא טארק מהמינהל האזרחי – שוב ההרגשה הקשה של סימביוזה בלתי נפתרת בין שלושת הקודקודים הללו – מתנחלים, משטרה וצבאאנשי הכפר סיפרו לנו שאתמול בערך באחד עשרה בלילה ירדו אנשי חוות מעון ואנשים נוספים ורקדו על הכביש משמחה על מותו של ראש הממשלה – מגרש היהודים.. ואולי אחר כך מרוב שמחה עשו מה שעשו….חוץ מהזדהות עם אנשי הכפר לא היה לנו מה לעשות שם עוד וחזרנו (גם הראנו יחד עם אנדראה מהאו”ם לעמירה האס – את דרכי הילדים לבית הספר מאום טובה לחירבאת טוואני ) . בדרכנו חזרה ראינו בתוך השדות ג’יפ צבאי עוצר שבעה אנשים שנמצאים על יד טרקור שחורש – היו שם עוד שתי מכוניות – המרחק בינינו לבינם היה כ500 מטר ולא ראינו פרטים – עצרנו ליד הדרך והבטנו.. במשך עשרים רגע , צלצתי למת”ק – ואמרתי לו … אחרי חמש דקות הג’יפ הלך משם והחקלאים חזרו לעבודתם אז למה הטרטור ? כדי לגבש את הכיבוש?עובדים פלסטינים עובדים על הגדר – היום הם תלו את השלטים האדומים.ביום שלישי או שני מתחיל חג הקורבן – עיד אל אידחא למי כבר יהיה חג שמח? כשהייתי בסופר בערך באחת אני מקבלת טלפון מטלי בן צבי – מדריכה של המכינה הקדם צבאית במדרשת שדה בוקר – הם נמצאים במערת המכפלה ונפגשים שם אם אנשים מהשמאל והימין ללמוד על הוויה הישראלית והיא ראתה חיילים עוצרים פלסטיני סתם ברחוב האם אני יכולה לעשות משהו? מה לומר לכם . הכל בשם היהדות – והכל זה אנחנו……