דרום הר חברון, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר)
יצאנו עם מכונית עמוסה בשמיכות, בגדי חורף ומשחקים שאספו חברתי ובתה מקיבוץ אילון.
במחסום מיתר היתה תנועה ערה מאד של משאיות. שער 11 היה סגור לגמרי ושני ג׳יפים צבאיים, שעמדו אחד במעבר ואחד בכיכר, איבטחו את המעבר. בצד הפלסטיני החנייה היתה מלאה והיו גם דוכנים של מזון כמו בימים הרגילים.
הגענו עם כל הציוד שאתנו ל״מקטל אם סאלם״ ועמאר ואשתו ושני הילדים הקטנים, אדם בן השנתיים ושלושה חודשים ויוסוף בן עשרה חדשים יצאו לקראתינו. אדם קיפץ בין הסלעים בקלילות רבה כשהוא לא מרפה מבובה שהוא חיכק בידיו. הילדים הגדולים נמצאים בסמוע אצל הסבא והסבתא כי הלימודים ברשות הפלסטינית החלו.
הפעם העדר רעה באזור המגורים וערמות של קרשים וגזם מלאו את המקום, כך הם מכינים את ביתם לחורף ומכיוון שהם לא מחוברים לרשת החשמל והמים, הערמות האלה הם שיחממו אותם בחורף הקשה באיזור. לעומת זאת להתנחלויות שעל כביש 317 מעבירים עכשיו קווי מים וחשמל חדשים.
משם המשכנו לסוסיא. פגשנו בדרך את נצר שסיפר כי היו הריסות במשך כל החודש, המינהל החרים אהלים באזור ג׳ימבה ויום קודם הרסו בית במאספר יטא.
הגענו לעזאם. שאלתי את עזאם לשלומו והוא ענה כי יש דאגות אבל מוכרחים להמשיך וציטט לי שיר של משורר פלסטיני בתרגומו של עזאם בעברית הנפלאה שלו: ״היאוש הוא לא הלבוש שלי
האסונות לא הורגים אותי
הנרות נכבשים על ידי האש והם מחייכים
תשתה את הדמעות ותבלע את המרירות כדבש
הסר את הדאגות ועשה מהם אוכל לסוס
ותתקומם כחרב בקרב״.
עזאם בנה גדר סביב הבית שלו ולשאלתי אם הוא לא מפחד שיהרסו אותה הוא ענה: עצים עקרו, בתים הרסו, אנשים הרגו אבל נשאר לי קצת כבוד ואם הוא יעלם – זה הסוף.
מבחינת מצב הקורונה באזור, הגל השני ביטא היה קשה מאד אבל כשהיינו שם המצב כבר היה הרבה יותר טוב.
בדרך חזרה למחסום מיתר בכביש 317 ראינו הרבה ערימות עפר החוסמות את היציאה של הפלסטינים לכביש ועשהאל מתרחבת.
בחזרה למחסום מיתר החניה מלאה למרות שפועלי החקלאות לא חזרו עדיין לעבודה וכן גם הסוחרים. היחידים שעוברים הם עובדי הבניין כי זו נחשבת לעבודה חיונית.
הביוב הפתוח במחסום מיתר עדיין נותן ריחו…..
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Yael ZoranAug-20-2026הכרם של עטא מימין, נחתך לטובת הרחבת כביש 60
-
מחסום / מעבר מיתר (סנסנה)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
המחסום ממוקם על הקו הירוק ומשמש כמעבר גבול בין ישראל לגדה המערבית ומנוהל על ידי מנהלת המעברים במשרד הביטחון. מכיל מתחם סחורות (אגרגטים), מחסום רכב (מיועד לנושאי תעודת זהות כחולה, לאזרחים זרים או דיפלומטים וארגונים בינלאומיים). מעבר פלסטינים אסור, למעט בעלי היתרי כניסה לישראל, המורשים לעבור ברגל בלבד. יש בו מת"ק, יחידת מכס, פיקוח חי וצומח, משטרת עיירות.
- בשנה האחרונה לא רחוק מהמעבר יש פרצה בגדר גדולה וידועה לכול. לא נראה שיש אינטרס לחסום. נוצרת כלכלת דוכנים וחנייה.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Yael ZoranAug-20-2026הכרם של עטא מימין, נחתך לטובת הרחבת כביש 60
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-
