חברון וסביבות חברון יום ג’ 11.10.05, בוקר. צופות : יעלה ל’ חגית ב’ (מדווחת ) יצאנו ב0645 – חזרנו ב1145 .סנסנה: שוטרי משמר הגבול מעכבים כרגיל ערבים ישראליים לעד עשרים דקות לוקחים את תעודות הזהות ובודקים – למכוניות של נהגים עם חזות יהודית לא עושים כך . הערבים הישראליים מתלוננים בפנינו – אבל לא רוצים להתלונן בשמם. הגזענות בפעולה עבודות הגדר בעיצומן וכבר מוקם מעקה הבטיחות של הכביש ששומר על הגד – במקום הרבה כלי עבודה כבדים. רמאדין: ה”בידול ” שריר וקיים לתושבי רמאדין מותר לעבור – לכל מי שבכתובת שלו כתוב משהו אחר – אסור – החיילים צוות של גולני -גדוד ברק – ילדים חוצים את המחסום בדרכם לבית הספר והחיילים בודקים את התיקים. אנחנו מבחינות בשתי תעודות זהות שמונחות על הבטונדות לשאלתנו של מי התעודות הללו – הם אומרים: “נתנו לאנשים מדהריה ללכת לעבוד ברמאדין על אף שאין להם אישור הם נראו לנו זקנים ולא מסוכני,ם בסוף יום העבודה יעברו פה שוב ויקבלו חזרה את התעודות” . ואני חשבתי לעצמי איזה יופי שהתחשבו ואיזה חרא שילד בן עשרים ,חייל (והוא יכול להיות הכי נחמד שבעולם – והוא כזה ) עם רובה שולט בפרנסה של אנשים . אבל אם אין ברירה עדיף כבר חיילים כאלה. סמוע: כניסה מערבית, החסימות של הכביש נראות קבועות וגבוהות עם האבנים החדשות. מונית פלסטינית מגיעה עד לחסימה, מורידה אנשים שצריכים להכנס לכפר/עיר וללכת לפחות עוד ק’מ וחצי אם לא יותר.דהריה: המחסום כהרגלו – אבנים עם השער האפור – מהכביש רואים שהשכונה החדשה בעתניאל כבר מאוכלסת – תפסו עוד גבעה – אדמות מדינה הם אומרים. כרמאה: – השער הצהוב פתוח – החסימות במקומן ילדים הולכים בצידי הדרך לבית הספר. דורה – אל פאוור: הפילבוקס מאויש – התנועה זורמת – ירדנו לברך את העוברים והשבים ברמאדן כרים – מסתבר מסיפורי נהגי המוניות שהכביש נסגר כל יום באחד עשרה בלילה ושמדי פעם בצהרים מתקיים מחסום פתע והחיילים מבקשים תעודות מעוברים ושבים. במקום עיירית דורה סללה אספלט חדש על הדרך המשובשת שהייתה – במבאר חקלאים שוטפים בצל ירוק טרי – שגרת הכיבוש.צומת הכבשים: אנשים חוצים את הכביש בסכנת נפשות – החסימות גבוהות כרגיל אישה לבושה יפה עם ילד על הידים , ילדה אוחזת ביד צריכה ללכת את כל המרחק הזה בין מונית למונית למה ? – כשאנחנו שם – אין חיילים שיוך- שעיר: מצד שיוך ניקו ממש את המעבר וגם פתחו מעבר יותר נוח להולכי רגל – מצד חברון אותה זוועה רגילה של חסימה שצריך לטפס עליה – לא עצרנו כי המקום נראה שומם. המחסום ההומניטארי: השער סגור – הפילבוקס מאויש – במטווח מתאמנים חיילים אין כלי רכב גשר חלחול – חברון: התנועה זורמת – הפילבוקס מאויש.עידנא – תרקומיא: הפילבוקס מאויש – השערים פתוחים חברון חוץ מהדיכאון הרגיל – ותחושת האין אונים כל פעם מחדש אז אלה הדברים שמתחוללים עכשיו בחברון: גבעת האבות: סוללים דרך חדשה כלים כבדים של צהל יחד עם מועצת קריית ארבע – עוד אדמות הופקעו לצורך כך מהשכנים – כך מספר לי חייל מילואמניק במדים תושב קריית ארבע ואומר – מה הם כבר יכולים לעשות לנו ומתכוון לפלסטינים אנחנו ממשיכות בנסיעה לכיוון מערת המכפלה בכביש האפרטהייד שמותרת בו הנסיעה ליהודים בלבד. רואות מהדרך את כל הפילבוקסים מאויישים וחיילים נוספים שומרים . ציר המתפללים: נסגר בשער אפור – מלא עמודים של מצלמות – משפחה פלסטינית אחת מחדשת את ביתה וחזרה לגור . איך יודעים? דודי מים חדשים וצלחת לווינית של טלביזיה – מברוק עליהם ושיישארו שם. – בציר המתפללים תגבורת של חבר’ה שבאו מקורס קצינים לתגבר את כוחות הצבא לקראת חד הסוכות. אין כרגע רשות למוסלמים להיכנס למערת המכפלה – הימים ימי הרמאדן – אבל גם החגים היהודיים ונחשו מי ניצח בקרב על מערת המכפלה? הרחיבו את החניון למתפללים היהודיים ואין כניסה למכוניות למגרש החניה הרגיל – האוטובוסים חונים ליד כיכר השוטר כיכר השוטר: מחסום שמאויש על ידי שוטרי משמר. המחסום נמצא בין שני בתי ספר – אחד בית ספר לבנות – והשני בית ספר לבנים בתחתית שכונת אבו סנאן – המחסום חדש – צריף כזה שבתוכו יש מכונות שיקוף -. מותר לעבור שם רק לכאלה שבתעודת הזהות כתוב להם שהם גרים בשכונה הזאת – לאנשי אבו סנאן מותר לצאת – לאחרים אסור להיכנס . למה הדבר דומה – שאם אני גרה בשכונה ט’ בבאר שבע אסור לתושבי שכונת רמות. לבקר אותי בבית – רק לי מותר לבקר אותם. – למה . כי צריך להגן על אנשי הרובע היהודי. הילדים בדרכם לבית הספר ובחזרה ממנו עוברים דרך המחסום – אך מצידו – הילדים פוחדים נורא מהמכשיר החדש הזה. כשאנחנו היינו שם לא עברו אנשים. מעל בית הספר נתפס עוד בית פלסטיני על ידי הצבא – ובולדוזר צבאי ועוד חיילי נ”מ משגיחים הילדים יותאים בדהרה לשחק בחוץ ומה שהם רואים זה חיילים ועוד חיילים . מחסום שכונת אברהם אבינו והמחסומים למערת המכפלה . – כיכר העיר ריקה מתושביה המקוריים אין נפש חיה חוץ מפלסטיני בודד שהורחק משם על ידי חיילי משמר הגבול שהסבירו לו שאין אפשרות לעבור שם היום – חג ליהודים – הוא הלך משם ונעצר על ידי החייל שלקח ממנו תעודת זהות והחזיר כעבור שתי דקות – למה לטרטר?מחסום הקסבה – נראה שקט לא ירדנו מחסום תל רומיידה: אין עוברים ושבים חוץ משתי נשים שנכנסות לתןך הצריף, שהוא המחסום עוברות את השיקוף ויוצאות לצד שני – גם פה אותו סיפור – מותר לבוא רק לתושבי תל רומיידה לאנשים אחרים – סתם לא . רק אם הם מורים או משהו אחר . גם פה פעמיים ביום בנות קטנות צריכות לעבור בדרכן לבית הספר דרך המחסום והן מפחדות נורא. לא כמו בכיכר השוטר – אותן מכריחים לעבור דרך מכונת השיקוף לא בצד- בצד רק המורות . אנחנו מחליטות ללכת לבקר את בית הספר של הבנות הללו בדרך אנחנו רואות את הפטרול של חיילי הנחל גדוד 931 עם רובים שלופים מסייר ברחוב השוהדא ומגיע לשכונת תל רומיידה – שאף אחד לא יישכח לרגע אחד מי הבוס כאן. בית הספר ממוקם על הגבעה שממול בית הדסה – מצידו האחד עוד בית שתפוס עלי ידי הצבא – והמדרגות הנורמאליות שהובילו אל בית הספר חסומות עכשיו על ידי גדר תיל גדולה המדרגות הללו הן בדיוק מול בית הדסה – כך שבטיחות של ילדים פלסטינים כלל לא חשובה לעומת טובתם של בני ישראל ה”קדושים והתמימים”. וכל ההבדל הוא 50 מטר של רחוב השוהדא . עכשיו מגיעים לבית הספר בדרך חתחתים – מדרגות ממש מסוכנות. אני נפלתי ונדקרתי בקוצים תארו לכן את הילדות הקטנות כך, פעמיים ביום. – נפגשנו עם המנהלת – הסבא שלה הציל יהודים במאורעות 1929 – סיפרה לנו שמשה דיין אמר לראש עיריית חברון ב1967 – שקריית ארבע זה רק לארבעה חודשים ותראו כמה ארוכים הארבעה חודשים הללו . הראתה לנו את השלטים שהם הכינו להפגנה יומית שהם עושים ליד המחסום – שאלנו אותה אם היא רוצה שנכתוב גם בעברית – אמרה שתחשוב על כך ונראה בשבוע הבא הבטחנו שננסה לטפל בעניין (למה בכיכר השוטר מרשים בצד ומחסום הזה לא ? ) – השארנו את מספרי הטלפון – וברחנו מהייאוש. מה לומר לכם כל פעם מחדש אני כל כך מתביישת