חברון ודרום הר חברון, יום שלישי 3/1/06 , בוקרצופות יעלה ל’ , חגית ב'(מדווחת )-0630 1030צומת שוקת – ג’יפ של משמר הגבול עוצר מכוניות של בדואים לראות אם לא מסיעים שוהים בלתי חוקיים מחסום סנסנה – שלט גדול על מגדל השמירה – שמו בישראל עכשיו מעבר שמעה בודקים את כל המכוניות – אין פועלים סגר מוחלט – עבודות הגדר בעיצומן – וכבר הניחו את התלתליות צומת כביש 60 עם כביש 317 – מחסום חדש על הכביש עוצרים מכוניות של מתנחלים . לפני שיצאנו למשמרת קראנו בעיתון שהיום יודיעו לתושבי המאחז הבלתי חוקי בשוק הסיטונאי של חברון שהם צריכים להתפנות – אנחנו משערות שאולי בגלל זה מעכבים מכוניות של מתנחלים – את הפלסטינים אין מה לבדוק – כי הכביש הוא כביש אפרטהייד מוחלט .סמוע- החסימות גבוהות במיוחד וחוזקו על ידי אבנים ענקיות ויפיפיותליד המחצבה הגדולה מה שנראה כסוכת אבלים – בלי אנשיםהבית הבודד שליד המחצבה נראה תפוס על ידי הצבא – יש עליו רשת הסוואה אבל אין סימנים נוספים. דהריה , כראמה , דיר ראזקה – תלוליות גבוהות ואבנים חדשות – אין שום אפשרות להיכנס ולבוא . על כביש 60 עד דורה ואל פאוור שלושה מחסומי פתע – ואף לא מכונית פלסטינית אחת – לא מונית ובטח שלא סתם אוטו – היכן הם כל הנוכחים נפקדים דורה – אל פאוור – הפילבוקס מאויש – השערים סגורים תנועת הולכי רגל מצד אחד של שער צהוב לשער שני של שער אפור – כ500מטר ברגל נכים וילדים קר – אין חיילים למטה בית חגי – מחסום פתעצומת הכבשים – אין חיילים , תנועת הולכי רגל , לא יישרו את השטח למעבר ושוב ערמות ענקיות של אבנים ושוב אנשים הולכים את החמש מאות מטר האלה ברגל – וסכנת נפשות בחציית הכביש. בני נעים – חסמו את הכניסה באבנים ענקיות – עבודות חפירה על של צינור חשמל על הכביש .הכניסה לקריית ארבע – מחסום פתע על הכביש . כביש 356 – מחסום פתע על הכביש ליד מוצב כרכום – צומת זיף – השער סגור מתוחזק על ידי חסימה של אבנים גדולות , היכן שהיה מחסום קונגו – שתי מצלמות חדשות שמצלמות את התנועה כביש 317 – שני מחסומי פתע, הכניסה לחירבאת טוואני חסומה , מחסום קונגו אין אנשים , מחסום שוויץ – אין אנשים לא מובן ההיגיון של מחסומי הפתע כשאין תנועה – הילדים מסתובבים בשולי הכבישים – הלימודים נגמרו מוקדם היום. – יותר מאשר שגרת הכיבוש הרגילה – ריקנות בלתי מוסברת – והלא אנחנו יודעות שאנשים חיים כאן. חברון שלושה סיפורים : 1. מחסום בית מרקחת – הפגנת הבנות נגמרה , פוגשות שם את פעילי השלום ואת כוח המשקיפים הבין לאומי –ילדי בית הספר עוברים במהירות. שתי נשים בהריון אינן מוכנות לעבור דרך המחסום והקצין ע’ אינו נותן להן לעבור מצד הצריף – אני ניגשת לצד שלהן במחסום- ומדברת איתן – אחת מהן מוציאה מתוך הארנק את המכתב שקיבלה מלימור יהודה מהמת”ק בחברון – שבו כתוב שלנשים בהריון מותר לעבור מהצד – החייל אינו מוכן לקחת את המכתב מהאישה הפלסטינית – יעלה שקוראת ערבית מבחינה בהבדל שבין הגרסא בעברית לגרסא בעברית – בעברית כתוב שרק לנשים בהריון מותר לעבור בצד המחסום ובערבית כתוב שגם לילדים מותר . יעלה מעבירה את המכתב לקצין – אז הוא נותן לנשים לעבור בצידי המחסום הנשים מחכות לילדים שיעברו וממשיכות בדרכן. נתנו להם את מספר הטלפון שלנו – אם הן תזדקקנה לתיווך שלנו בפעם הבאה . אותו קצין ע’ הולך אחרי זה לאוטו שלנו שחונה במגרש החניה ליד המחסום ומבקש מא’ הנהג שלנו שיתקרב למחסום – (אנחנו לא ליד א’ , אנחנו בתוככי חברון ממשיכות בסיור.) והוא לוקח מא’ את תעודת הזהות שלנו לבדיקה – א’ לא מצלצל אלינו אלא מחכה שנחזור . לנו ולא’ תעודות זהות כחולות – שוב האפליה המעצבנת השאת – וע’ הקצין מלך ליום אחד ואולי לכל שירותו הצבאי . כל המשחק הוא משחק של “אדון ” ו”עבד” 2. מחסום הקסבה – נפגשנו שם עם מ’ – חברה חדשה שלנו פלסטינית שמלווה בעבודתה את פקחי הבחירות הפלסטיניות . מטעם ממשלת קנדה – היא רוצה לברר איתנו מה קרה בבחירות. לראשות הרשות הפלסטינית ומה דעתנו על יום הבחירות וחופש התנועה . אנחנו מבטיחות לסייע לה ככל שנוכל – ושתציב אותנו במחסומים שהיא חושבת שיהיו הכי בעיתים – כל זה מתנהל מאחרי השער האפור – מתחת לעיני החיים שיושבים בפילבוקס – ואחד מתחת לפילבוקס עם רובה שלוף – חבל שאין שם בית קפה – היינו יכולות לבלות איתה שעה נחמדה .3. השוק הסיטונאי היום יום מיוחד – פלוגה גדולה של חיילים, עשרות שוטרים ,צלמי עיתונים כבר בכוננות – הכל כדי ש 12 המשפחות שפלשו לשוק הסיטונאי יקבלו את מכתבי הפינוי מהמאחז הלא חוקי שלהם. בשטח רק כעשרה שנים עשר מתנחלים בתוכן אישה אחת כתומה שאומרת לי שאני מכוערת ושאין לי ילדים אלא רק כלב וחצי – הם כבר לא מסוגלים לטעון את הטיעונים הרגילים שלהם אלא רק להיות גסי רוח וטיפשים. המראה הבלתי נתפס הוא שאוטובוסים מורידים המון ילדים קטנים כ70 ילדים להערכתי בין הגילאים חמש לשמונה לא יותר – הילדים הללו מתיישבים על מעקה המבנה ומתחילים לאגור אבנים וגם לזרוק אותן על העיתונאים והשוטרים . כשאני מתערבת ואומרת שצריך לספר על כך ליצחק קדמן – מצלמות הטלביזיה מופנות אלי וגם הקללות הרגילות והגסות של המתנחלים. לא חשבנו שיש לנו יותר מה לעשות שם ומיהרנו לאוטו . בדרך הזהרנו את כל הפלסטינים שראינו וצלצלנו לעוד כמה שייזהרו היום מהמתנחלים. הם ממש מסוכנים. בבית צלצלתי ליצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד ושוחחתי איתו ארוכות – ואין מה לעשות אני צריכה להתקשר לפקידת הרווחה של השלטון המקומי ודווח להם אם הילדים היו בסיכון – והלא סיכון הוא עניין של הגדרה ומי שעובדת באותה מועצה מקומית היא קרוב לודאי בדעות של המתנחלים בקיצור מילכוד 22 – ולמה שהילדים ישמשו בתור חומת המגן של ההורים שלהם לרעיון האווילי של ההתנחלות – לאלוהים של נועם פדרמן הפתרונות. דיווחתי גם לח”כ רן כוהן – יושב ראש הועדה לזכויות הילד בכנסת אני מקווה שהוא יעשה משהו – וחוץ מזה מרקיז הכל בסדר וחוץ מזה אין שום חדש – והייאוש בטוח יותר נוח בלונדון.