דרום הר חברון וחברון , יום שלישי 27.2.07 , בוקרצופות : נורית ש’ חגית ב’ (מדווחת )0630 – 1130 תקציר – חזרתי היום כל כך מבוישת. הכיבוש נראה היום יותר זדוני ומכוון – החיים של הפלסטינים כל כך קשים ככה (הדוח לא על פי הסדר הגיאוגרפי אלא בנוי סיפורים סיפורים…..) הרחבת התנחלויות ומאחזים במאחז אשתמוע – (מול שמעה) בונים בית של קבע ליד הקראוונים – בהתנחלות כרמל מרחיבים את הגדר שמקיפה את ההתנחלות . כ נ” ל בהתנחלות מעון – במצפה עשהאל – הוסיפו שלושה קראוונים. גדר ה” מגינה ” על הכבישים – 60, 356, 317 , לאורך 41 ק’מ אז מה אם בג”ץ החליט שיש להורידה … שום דבר לא נעשה בשטח . היום ראינו שבכל מקום שהיה פתח בגדר הזאת – חסמו אותו באבנים והשאירו מעבר צר…. צר מאוד. עדרי הכבשים צריכים לעבור דרכם בשורה ארוכה ארוכה – המרחק בין פתח לפתח אמור היה להיות קילומטר אחד והוא עכשיו לפחות כל שלושה קילומטר. הפלסטינים אינם יכולים להגיע לשטחי המרעה. וזה מעצבן כי זה סתם באמת סתם טרטור שלא לצורך. וצה”ל גם לא מציית להחלטות הבג”ץ….להקים את הגדר – היה כסף והיה זמן והושקעו מאמצים כי זה היה למען המתנחלים ולהוריד את הגדר למען הפלסטינים אין זמן ואין כסף ולא יעשו את המאמץ? אז כולנו שווים בפני החוק – עד שזה מגיע לאזרחים סוג א’ – המתנחלים, הם שווים יותר, והפלסטינים הם אזרחים סוג ….. זאת המדיניות שקובעת את כבישי האפרטהייד וזאת המדיניות שבגללה לא מורידים את הגדר . נשארנו מדינת חוק? מחסום מצודות יהודה – נזלין. את המחסום מאיישים פלוגה של חיל העורף – ביניהם בת אחת . -קצת לפני שהגענו אירע הסיפור הבא – זוהר מקיבוץ עמשא ( קיבוץ עמשא נמצא בצד הנכון של הקו הירוק ) – מעסיק אצלו את שכניו הפלסטינים תושבי דרום הר חברון – בין קיבוץ עמשא לבין החבר’ה האלה יש יחסי שכנות טובה והחבר’ה הפלסטינים הגיעו לעבודה ברגל כל יום ללא בעיות עד הקמת הגדר – לכולם רישיונות עבודה מסודרים – וכרטיסים מגנטיים כמו שצריך… מה לעשות זוהר חושב שפלסטינים זקוקים לפרנסה לא פחות מתילאנדים. ההוראות אומרות שהם יכולים לעבור דרך המחסום לעבודה בקיבוץ עמשא ללא בעיות – ובדרך כלל זה מה שקורה. היום הם הגיעו לעבודה כמו כל יום – וזוהר החזיר אותם … רק שהחייל במחסום ראה את זוהר שאיתו פלסטנים באוטו ומיהר לשים את הדוקרן על הכביש – הוא לא עצר את זוהר.. הוא שם את הדוקרן – וכך זוהר חטף שלושה פנצרים – בשלושה צמיגים. למה עשו זאת ? כי החיילים ראו פלסטינים באוט – והלא כל פלסטיני אויב מראש. זוהר מספר שתושבי ההתנחלות בית יתיר שסופחה למדינת ישראל – ולכבודה בנו ” אצבע ” בגדר מטפטפים באוזני החיילים כל יום שכל פלסטיני הוא אויב מראש…. וכך….זוהר אומר שהבעיה שההוראות לא מגיעות מלמעלה עד לחייל במחסום . ושמספיק שני חיילים פשיסטיים (ציטוט מדויק מדברי זוהר ) כדי להשבית מחסום שלם. . מחסום שיוך חברון -(בית ספר לבנות) גשם וקר ולנורית ולי נדמה ששלג מעורב בגשם יורד עלינו . ג’יפ של משמר הגבול עומד בצומת – וכל מי שעובר הצומת – צריך לתת תעודת הזהות שלו – השוטרים רושמים את מספרי תעודת הזהות ברשימה שבידם. מכיוון שקר וגשם – החיילים ישובים בתוך הג’יפ. והפלסטינים שלא יכולים להגיע לחברון במכונית – אלא רק בשיטת המוניות ” גב אל גב” מוכרחים ללכת ברגל – מהצד הקדמי של הג’יפ הנשים נותנות את תעודות הזהות – מהצד האחורי הגברים . וכבר אמרנו שקר וגשם עם פתיתי שלג יורדים – אז למה לטרטר? לא מעכבים את אף אחד – אבל כל התמונה מייאשת – אנחנו עומדות שם ורואות משפחה עם שלושה ילדים הגדול בן ארבע , שלוש וחצי , והקטן עטוף כולו בשמיכה והאימא שלו מחזיקה את בקבוק החלב ביד . לי מתחשק לקחת אותו על הידיים .החיילים רואים את המשפחה ומסמנים להם להגיע …. אנחנו מבקשות מהם שלא. תנו להם לעבור .. הילדים בוכים – ויתרו להם – השוטרים דווקא מתנהגים בסדר – אבל מה זה משנה ? הם לא צריכים להיות שם בכלל וחוץ מבושה ענקית אני לא מבינה את ההיגיון של הטרטור הזה. בדרכנו חזרה באותו מקום רק מצידו השני של הכביש טנדר שכור מחברת אלדן ועליו ארבעה חיילים של גדוד 50 של הנח”ל . עכשיו הם מחסום הפתע במקום . – וכשאנחנו שואלות את החיילים למה רכב שכור אנחנו שומעות משפט מדהים ומטריד בו זמנית . “אנחנו פה מוסווים על מנת שיזרקו עלינו אבנים וכך נוכל לעצור את זורקי האבנים”. בכוונה עושים פרובקציות הכיבוש נעשה זדוני יותר ויותר – אז לא להרגיש בושה ענקית וחונקת ? כביש 35 – גשר חלחול – התנועה זורמת – כשאנחנו יורדות מחנות הזכוכית – ג’יפ משמר הגבול בא לקראתנו ושוב הויכוח הרגיל והגזעני כנגד א’ הנהג – שלנו הוא נדרש להראות תעודות ואנחנו הצפונבוניות לא…..והאם מותר לנו להיות שם – האם זה אזור B או C או A – אז לידיעת כולכן – הגשר הוא אזור B ומותר לנו להיות בו. במורד הכביש – באחת מהכניסות החסומות לכיוון חברון – חונה הג’יפ של האום . ולידו שלושה כלי רכב צבאיים ובאחד מהם יושב אלוף משנה במילואים – אנחנו נעצרות וניגשות לומר שלום לר’ – מרכזת אוצא בחברון . מסתבר שהיא קבעה שם פגישה עם שני עובדי או”ם פלסטינים – בעוד היא מחכה להם שם , עצר לידה רכב ביטחון של אחת מההתנחלויות ובתוכו יושבים הקבטי”ם לבושים במדים וביקשו ממנה תעודות , מהפלסטינים תעודות ולבדוק את שקיות הנילון שהיו להם שם.ר’ התנגדה לבדיקה – לא בודקים אנשי או”ם – ואלה התעקשו – ואז הגיעו החיילים האמיתיים – אנשי פלוגת מילואים שמשרתת באזור . הקבט”ים הסתלקו , ור’ עם אנשיה נשארה שם. אחרי דין ודברים קצר איתם – הם לא בדקו את שקיות הפלסטינים ונתנו לר’ לנסוע לדרכה. אולי כי היא התקשרה מיד ללשכת משרד החוץ . תקרית דיפלומטית – נמנעה שם – וכשאני פונה לאלוף המשנה ואומרת לו שהוא צריך להגיש תלונה במשטרה כנגד הקבט”ים על התחזות … הוא מבטל אותי . שוב הסימביוזה הזאת בין הצבא והמתנחלים. ולא להרגיש בושה ?צומת יאטא – קצת לפני הצומת אנחנו רואות טרנזיטים של משטרה נכנסים לתוך הצומת – שני טרנזיטים נוסעים ישירות לתוך יאטא וטרנזיט אחד מוריד בצומת לפחות עשרים שוטרים חמושים אם לא יותר כל המבצע נראה כמו מבצע של י”ממ – יאטא היא באזור A ואנחנו ל א יכולות להיכנס . ואנחנו תוך דקה גם לא רואות את השוטרים שנכנסו בריצה לשטח. הפלסטינים שעומדים איתנו בצומת – אומרים לנו ” הם בילוש. עכשיו הם יעברו מבית לבית וייבדקו אותנו” איזו עוצמה של כוח ולשם מה … בטח יגידו בחדשות במבצע – של היממ עצרו חשודים … ושוב זה יהיה מישהו סתם….. וחשבתי לעצמי – מה הייתי אני אומרת לילדים שלי אם כוחות כאלה היו נכנסים אלי הביתה לעומר?…. חברון אין מה לדאוג מחיילי גבעתי … הם לא פחות בסדר מחיילי גדוד 50 של הנח”ל. , ייקח להם זמן להסתגל למקום הנוראי הזה. לכל עמדה חילקנו את הפנקס שכתבה לימור יהודה והוציאה האגודה לזכויות האזרח על המותר והאסור בחברון . מחסום בית מרקחת אתמול נשלח בקבוק תבערה למחסום של בית מרקחת – אני חושבת שממש צריך להוריד אותו.. אין בו שום צורך – היום כשאנחנו מגיעות אלין השרת של בית הספר . מחכה לילדים מצידו השני של המחסום ושומר עליהם מפני תאונות דרכים. השוטר אומר – שבשעות הבוקר יש רק ניידת אחת – והוא מנסה לשמור על שני המחסומים בו זמנית מפני הנסיעה המטרפת של תושבי תל רומיידה שם. והוא לא יכול להיות בו זמנית בשני המחסומים . הם שוקלים בנית במפרים – בכביש על מנת להאט את תנועת המכוניות של המתנחלים שכבר פגעו יותר מפעם בילדים פלסטינים – שבשבילם השם שקופים. אם זה בית ספר יהודי – כבר מזמן היו שם משמרות הזה”ב. מחסום תרפ”ט – המעבר ללא בעיה והיום לא תהיה הפגנה פלסטינית על זכותם להלך ברחוב השוהדא.לכל אורכו – גם בחלק שליד בית הדסה – מתחת לביה”ס קורדובה ועד למערת המכפלה . הצבא מונע הפלסטינים מעבר חופשי בחלק הזה של הרחוב על אף המכתב ששלח הפרקליט הצבאי לאגודה לזכויות האזרח שההוראה הזאת ניתנה בשגגה ומקורה בטעות. – קבוצת פעילי השלום מתחלפת היום – וממחר יהיו שם החבר’ה החדשים. מחסום תל רומיידה – הילדים יורדים בריצה לבית הספר….. ולא מעכבים אף אחד – קר היום – ילדה אחת חגיגית ויפה הולכת עם מדי צופים לבית ספר – יפיפיה הילדה . למה היא צריכה לראות כל כך הרבה רובים? מחסום שכונת אברהם אבינו – הלכנו לראות מה שלומה של משפחת ש’ – ובכן, חוץ מהעמדה הרגילה שיש למשמר הגבול ליד הבית שלה . יש עוד שני שוטרי משמר הגבול בגינת המשחקים שליד הבית. הם יושבים על הספסלים ושומרים שהמתנחלים לא יציקו למשפחה שני מתנחלים צעירים עומדים בקצה השני של הגינה ומצלמים אותנו ללא הרף. ארבעה שוטרי משמר הגבול נמצאים שם כדי להגן על משפחה פלסטינית אחת? וגם זה לא עוזר – מחזה האבסורד שלא נגמר בגלל קומץ של מטורפים… ואנחנו כמדינת חוק לא יכולים להוציא אותם משם. בדרכנו חזרה – אב מתנחל שעל ידיו נושא את בנו הקטן זורק עלינו מקלות אלמוניום – משהו שנאה היה כמו תריסים שבורים – הילד שעל ידיו לומד מהי אלימות לפני שהוא לומד לדבר. לא ראינו את פרצופו . זה לא היה בקו ראיה של חיילי משמר הגבול ולא בקו ראיה של החיילים במחסום – אלא במעבר באמצע ולא יכולנו להגיש תלונה. השוטרים היו שם לידינו הם נכנסו פנימה למשפחת ש’ לשאול לשלומם וקיבלו תשובה שהלילה עבר בשקט. מחסומי מערת המכפלה במחסומי מערת המכפלה שמאוישים עלי ידי חיילי משמר הגבול היום הם ד’ וא ‘. יש שלושה מעוכבים בכל רגע נתון . הפעם מעוכבים מורים בדרכם לבית ספר ללבנים ( אותו בית ספר שהילדים שהולכים אליו עוברים דרך מחסום בית מרקחת ) המורים שכחו לקחת איתם הפעם את כרטיסי המורה שלהם . אבל הם עוברים שם יום יום. . את אחד מהמורים שחררו מהר – את המורה השני עיכבו ליותר זמן – ולמה – (לא שאני יודעת – אבל זה נראה לי ניחוש מושכל ) כי הוא מורה לכימיה . הוא כבר היה מוזמן יותר מפעם אחת לקפטין ד’ מהשב”כ – הוא ישב עם קפטין ד’ מהשב”כ במת”ק עציון כבר שלוש פעמים וקפטין ד’ מהשב”כ חושב שכל מי שלומד כימיה ישר בונה מטענים . המורה דווקא מתעניין בהוראה ובפולימרים. אנחנו מסבירות למורה שאהבתו למדע עלולה לגרום לו לקשיים במחסומים. אחרי שהיה של כעשרים רגע במקום ובקשה לקצר את התהליכים ולתת לו להשתחרר אנחנו מחליטות ללכת משם – אולי בהעדרנו הוא ישוחרר יותר מהר – הולכות ומבטיחות ל מורה שנחזור. בדרכנו לשכונת אברהם אבינו אנחנו פוגשות את מנהל בית ספר שגם הוא ניגש לעזור. בדרכנו חזרה – אנחנו פוגשות את המנהל והמורה . … תודה – שוקרון, להתראות ביי ואנחנו נפרדות מהם . ושוב לא מובן וממלא את הלב בושה . מחסום גבעת החרסינה הביוב כבר לא זורם – אבל כביש האפרטהיד – מופעל ועוד איך. ושוב מראה הנשים עם הילדים הקטנטנים על הידיים – כי גם למוניות אסור ל להגיע לשם – וקר בחברון – קר. ואיך אפשר להבטיח שהתינוק לא יחטוף דלקת ריאות? הלכלוך עוד רב וגשם יורד. ואני לפחות כבר לא יכולה יותר את חברון בעצמות ואנחנו נוסעות משם. כל יתר המקומות שגרת הכיבוש הרגילה : , צומת הכבשים , דהריה כראמה , בכניסה לחברון מצד בני נעים ג’יפ צבאי , בכניסה לדהריה ג’יפ צבאי , סמוע החסומה , בטונדות חדשות , תוליות עפר חדשות , אבנים חדשות , אף אחד – אבל אף אחד לא יוכל לעלות על כביש 60 בתנאים הללו. בסנסנה – שני סוחרים פלסטינים עוברים בחזרתנו ובבוקר מוקדם עברו הפועלים ללא בעיות – ברמאדין לא היינו. סוף וסליחה על הדו” ח הארוך.