דרום הר חברון, יום חמישי21.10.04, בוקר.צופות: עדנה, ג’ודי, יעלה (מדווחת עברית+אנגלית)יצאנו משוקת בשעה 6:40 חזרנו 8:30.היה יום שקט מאוד, הכבישים היו פתוחים, אבל התנועה הייתה דלילה.מחסום סנסנה: כניסה לשטחים, על הקו הירוק. מחסום שמעה לא קיים יותר. מג”ב, לא ביקשו תעודות.מחסום דורה אל-פוואר בדרך פנימה: מעבר כלי רכב, לכן אין הולכי רגל. אין צבא על הכביש, לא ברור אם הפיל בוקס מאוייש. בדרך חזרה: ג’יפ צבאי חוסם את הכביש ביציאה מכיוון אל-פוואר. (כשעצרנו לראות מה קורה, נהג מונית דאג להפנות אותנו לג’יפ ולבקש ממנו לזוז…). יש טור של בערך 10 מכוניות מעבר לג’יפ הצבאי המחכות שהג’יפ יפנה את הדרך. כשהתקרבנו החיילים נכנסו לג’יפ ועזבו, והתמקמו מחדש 20 מטר קרוב יותר לכביש הראשי. לא היה ברור לנהגים (וגם לנו) אם הכוונה שמותר עכשיו לחצות את הכביש בנסיעה או לא. הלכנו חזרה לכיוון המיקום החדש של הג’יפ, ושוב החיילים נכנסו לג’יפ והפעם עזבו את השטח. (לפי ג’ודי, הם לא רצו להתעסק איתנו, ולכן עזבו.) המכוניות שחיכו החלו לנסוע ותוך 5 דקות הטור התרוקן. בינתיים נעמד ג’יפ צבאי אחר, ועמדו מחוץ לו כמה חיילים. ניגשנו ודיברנו עם בעל הדרגה הבכירה, ושאלנו למה עוצרים את המעבר, ואח”כ פותחים והכל נראה שרירותי. תשובתו הייתה לא לאפשר תנועה חופשית מידי, לעשות חיפוש רנדומלי, ושבימי הסגר הם תפסו הרבה מבוקשים בזמן המעבר שלהם במחסומים. הערנו על השקט, וחוסר הנוכחות במחסומים, הוא אמר כן, ה”אקשן” נמצא במקומות בהם המתנחלים מפריעים למסיק (לדוגמא באיזור סוסיא). למיטב ידיעתו היום היה שקט. בדרך חזרה ראינו שהפילבוקס מאוייש.הכביש כמעט ריק. ראינו מונית ראשונה צפונה מצומת דורה-אל פוואר. אבל בדרך חזרה ראינו גם מספר משאיות ומוניות נוסעות דרומה מהצומת. הם לא נסעו רחוק על הכביש הראשי. נראה שיש אישורים לנסוע על הכביש הזה, אבל בגלל שבחיבור בין כל הכבישים הפנימיים לכביש הראשי דרומה מדורה-אל פוואר יש תלוליות וחפירות, אין לאן לנסוע על הכביש הראשי. ישנם ג’יפים צבאיים על הכביש, ג’יפים של המשטרה הצבאית, ומעט האמרים. ההאמר הראשון שראינו היה אחרי גשר חלחול-חברון. היתה יחסית הרבה תנועה של תוצרת חקלאית על הכביש (אולי 4 משאיות ומכוניות עמוסות)צומת הכבשים: בדרך פנימה – פתוח להולכי רגל ואין נוכחות צבאית בדרך חזרה – פתוח, והאמר עומד בצד ולא מפריע לתנועה. צומת שיוך – בית הספר לבנות: אין נוכחות צבאית. מוניות יוצאות משם לכביש הראשי. סכנת נפשות לילדות שמנסות לחצות את הכביש. דיברנו עם נהגי המוניות – הצבא לא מטרטר – אבל המשטרה כן. נותנים דו”חות עם קנסות גבוהים (עד 3000 שקל) ולוקחים את הרשיונות, וצריך לקחת חזרה מאבו-דיס. הנהגים הסבירו שהם מקבלים אישור כניסה לאבו-דיס בכדי לקבל את הרשיונות חזרה. המחסום ההומניטרי – אין חיילים על הקרקע. המחסום נעול. לא רואים אם יש או אין חיילים בפילבוקס. גשר חלחול-חברון – פתוח לרכבים, החיילים לא מפריעים לתנועה, וגם פתוח לירידה לכביש 35. יש חיילים בפיל-בוקס, וגם חייל שעומד בשער ה”מחנה” וצופה בנעשה. לא פנו אלינו. גם במעבר מתחת לכביש, כחצי ק”מ לכיוון קרית גת, הכביש פתוח.הייתה שם מכונית עם לוחיות צהובות, שראינו גם בבית הספר לבנות, עם מה שזיהינו כיהודים (יהודיות) ברכב. כשהם עצרו על הגשר הלכנו להתענין מי הם – מסתבר שהן חברותינו ממחסוםווטש ירושליים! יהודית ונטע. הן מדרימות עד הנקודה הזו, אבל לא בימים קבועים.