דרום הר חברון , חברון , ותרקומיה, 13/8/07 צופות : רעיה ‘ , חגית ש’ , מיכל צ’ , חגית ב'(מדווחת ) אורחת : אליזבת 06:00 -13:00 חברון יום חריג יהודי ” בחברון. במסגרת ההסדרים שנעשו בחברון בין הצבא לוואקף אחרי מעשה הטרור הנפשע של ברוך גולדשטיין – הטרוריסט היהודי במערת המכפלה .נקבעו 11 יום במהלך השנה שרק ליהודים מותר להתפלל במערה המכפלה – ו11 ימים שמותר רק למוסלמים להתפלל במערת המכפלה . היום הוא יום יהודי כזה – הסיבה – ראש חודש אלול . לכן באים אוטובוסים רבים של יהודים מכל הארץ – חונים במגרש החניה שבין מחסום בית מרקחת לבין מערת המכפלה והולכים ברגל להתפלל. לנו אסור היה להיכנס עם האוט לרחבת החניה הרגילה . איך נראית חברון ביום כזה ? נורא ואיום ומחריד – כאילו הרגע כובשים את חברון מחדש. גדוד 202 של הצנחנים הוא הגדוד שעכשיו נמצא בחברון – בא לעזרתו גדוד ” צבר ” של גבעתי ויחד כובשים את חברון שוב. כל ילד פלסטיני שמרים עיניו כלפי מעלה רואה רובים ומדים וכוונת. והוסיפו מחסומים וחיילים בכל מקום. – ליד השער הצהוב ביציאה מקרית ארבע – ארבעה חיילים – ליד המבנה של החנויות מול בית המריבה – שלושה חיילים , ליד השוק הסיטונאי – עוד שלושה חיילים, בתל רומיידה למעלה ליד הבטונדות שחוסמות את הכביש ומפרידות בין אזור H1 ל H2 עוד חיילים, ליד בית הקברות – עוד חיילים . על הגג של הבית בין השלוש קומות במחסום בית מרקחת – עוד חיילים , על גג הבית בצומת ציר המתפללים עוד חיילים, במחסום של גבעת האבות – עוד חיילים , בפניה לבית המריבה – עוד חיילים, בחנויות על הכביש שמוביל לגבעת החרסינה עוד חיילים , בפניה לשכונת אברהם אבינו עוד חיילים. בכביש המוליך ממחסום בית מרקחת – עוד מחסום ועוד חיילים – בפניה של רחוב השוהדא – לכיוון מערת המכפלה – מחסום משטרה – בכניסה לחניון מערת המכפלה – עוד שוטרים ועוד חיילים – בכל אזור H2 מהלכים ברחובות חיילים חמושים . השוטר במחסום שמוביל למערת המכפלה אומר לנו – יש גם ימים חריגים למוסלמים – אבל אז אף יהודי לא מופרע משגרת יומו – בין כה וכה לפלסטינים לא נותנים להלך ברחוב השוהדא. לילדי חברון הפלסטינים יש הרגל ללכת בשעת בוקר לחנות שנמצאת ליד הקסבה – כולם נושאים איתם כלי פלסטיק – בחנות מוכרים איזה סוג של מרק . הילדים מנסים להגיע אל החנות ומסתובבים בין מחסום למחסום… ושולחים אותם מפה לשם – רק עוד סיבוב קטן……. וזה החופש הגדול באזור H2 – וכך יש סיכוי לאיזו שהוא סוג של שלום…. גבעת החרסינה – על פתח המדרגות של הבית הפלסטיני אנחנו רואות את מכרינו הפלסטינים ורוצות להגיע להגיד שלום – חיילי משמר הגבול שואלים אותנו אם יש לנו אישור – , אנחנו אומרות שלא צריך אישור וכבר היינו פה , ובשבוע שעבר אפילו דיברנו עם סרן ר’ שלא היתה לו בעיה עם היותנו שם. אבל החיילים החלו לטפס על עץ גבוה – ולהגיד זה החוק ואני יכול לעצור אותך ועוד כל מיני שטויות – כשאני אומרת לו שאולי הוא צריך למלא פקודות – אבל אני אזרחית ואני לא מקבלת פקודות הוא די מתעצבן – וכשאני אומרת שחוק מחוקקים בכנסת – ומדינת ישראל – זה לא פה – אלא שאלו השטחים המוחזקים – הוא מתבלבל עוד יותר – וכשאני אומרת לו שבשביל שטח צבאי סגור הוא צריך להראות לי צו אלוף הוא בכלל…… בינתיים פלסטינית קשישה באה מכיוון גבעת החרסינה ואני הולכת לקראתה לעזור לה . אחד מהחיילים אומר שאם היא תעבור פה הוא ייתן לה בעיטה .. ואני אומרת אז בטח שאני צריכה לשמור על הפלסטינית מפניך… והיו שם עוד חילופי מילים, חייל אחר מתנצל בפנינו על הלשון הבוטה שדיבר כלפי הפלסטינים ואמר לנו בפעם הבאה תבואו כשאנחנו לא שם. למי שלא היה במקום צריך להסביר שמטר מערבה – זה כבר קריית ארבע -שם מותר לי להיות – לדבר עם הפלסטינים אסור. בית המריבה – אם פעם היה שם מחסום מאולתר – הרי היום הוא מחסום לכל דבר – ראו תמונה מצורפת – השכנים הפלסטינים של בית המריבה החליפו את השער לביתם לשער ברזל והוסיפו גדר תיל -במקום נמצא איזה מתנחל מזוקן שלא מתקרב אלינו אבל צועק -” זונות, שוכבות עם ערבים ” ואיך אתם מדברות עם אנשי חברון – אלו כולם חמאס – לפחות ברמאללה יושבים אנשי פאתח – בינינו אנחנו אומרות שהיהודים האלה יותר גרועים מהחמאס -. במכולת של באסם שממול בית המריבה אנחנו באות לשאול מה שלום אחיו שנעצר בשבוע שעבר -כשהייתה שם זריקת אבנים ומריבה גדולה האח חולה אפליפסיה קשה – עבר למחנה עופר – הוא מקבל כדורים – זאת באו לדווח לו גם אנשי השיטור הבינלאומיים . משם אנחנו מבחינות באוטובוסים ישראליים שבאו לעודד ולחזק את המתנחלים מבית המריבה – “יום חריג יהודי” מחסומי מערת המכפלה – לא נתנו לנו לגשת השוק הסיטונאי כואב הלב לראות כמה כוח צבאי היה צריך בשביל להוציא שתי משפחות מטורפות משם – המקום הרוס עד היסוד. והוא כל כך מקום קטן ועלוב. מחסום תרפט – עוברים ללא בעיות מחסום תל רומיידה – אנחנו נכנסות למשפחה שגרה ליד המחסום ושותות קפה עם בני המשפחה – סתם שיראו שיש ישראלים מסוג אחר . בסיבוב שאנחנו עושת בשכונה ליד בית הקברות אנחנו מבחינות במרפאה שפתוחה שם – נכנסות פנימה והם אומרים לנו שחוץ מלראות את החיילים – הכל בסדר. מחסום בית מרקחת – הילדים והשרת מבית ספר לבנים בסביה – הם כולם רוצים את המרק היומי ומשם מתחיל השיטוט בין מחסום למחסום – בבית שמעל המחסום רשתות הסוואה של הצבא – כבשו את הגג – אנחנו נכנסות לבית על מנת לברר שאכן נכנסו רק לגג ולא לבית – והפלסטינים אומרים שהכל בסדר. זהו עזבנו את חברון – עד שלא יוציאו משם את היהודיים הנוכחיים אין סיכוי …… וחבל ומעצבן נורא. מחסום סנסנה ורמאדין – בשעה שש ועשרה כשאנחנו מגיעות אין תור ארוך מדי – אבל הוא כולו מחוץ לשרוול – וכאילו נעצרה הבדיקה בפנים . כמו שאנחנו מגיעות מתחילים להכניס אותם פנימה – אנחנו מתקבלות בצעקות של פלסטינים – “איפה הייתן אתמול …” למה לא באתן – היה איום ונורא” – מסתבר שאתמול עשו לפועלים מסדר חינוך – עד שהם לא ינקו את המחסום לא פותחים אותו…. והרבה אנשים החמיצו יום עבודה. הטלפונים – כל אלה שיש לנו לא עוזרים בשעה כזאת מוקדמת בבוקר – אך אחד חוץ מהמוקד ההומניטארי לא עונים. מעצבן למדי . אנשים מתלוננים שגם היום זה לא מהר מדי . אנחנו מחליטות להמשיך לרמאדין ולחזור לראות מה קורה – כי אחד מהפלסטינים מספר לנו שברמאדין מעכבים המון זמן – מגיעות לרמאדין המחסום שומם וחיילי משמר הגבול שהיו שם – הם לא אלה שהיו בבוקר מוקדם – החיילים טוענים שלא יכול להיות שעיכבו שם הרבה זמן כי בדרך כלל הם רק מציצים במוניות שלוקחות את הפועלים למחסום סנסנה – בזמן שאנחנו שם עוברות באמת המוניות חזרה ללא בעיות ועיכובים . חוזרות לסנסנה – השעה שבע ועשרה וכבר אין תור כמעט בכלל , מונית אחת באה והאנשים מיד נבדקים. כללית אפשר לזהות שתי בעיות – 1. החיילים לפעמים לא מפעילים את שתי מכונות הבידוק ואז נוצר לחץ. במיוחד כשיש מעט אנשים – משהו בתחושה ” ניתן להם לחכות …..” 2. תחושת השפלה כמעט תמידית של הפועלים שכל יום , כל יום צריכים לעבור את הבידוק הזה… ואז עוד מוסיפים להם את ” תנקו . תחושה גדולה של אי צדק ורוגז…. קשה לפעמים מתוך הטענות של הפלסטינים לזהות מה ” באמת ” קרה וכמה זמן באמת חיכו – ולכן לפעמים קשה לטפל – בעיקר בגלל ריבוי הגרסאות. אחד מהפועלים שעובד כבר שמונה שנים בקיבוץ כרמים הבטיח לנו לתת לנו דיווח יומי של מה קורה שם – ולספר מתי הוא מחכה יותר מחצי שעה.. אולי אז יהיה לנו ידע יותר אמין. גם המעסיק שלו מקיבוץ כרמים יהיה איתנו בקשר …. תרקומיה – השעה רבע לשמונה – המפקד נדב בשטח חייכני ונחמד והמחסום דופק כמו שעון בלי בעיות . סוחרים עוברים ללא עיכובים , במגרש החניה ” גב אל גב ” 12 משאיות מחליפות סחורה , המחסום החדש נבנה והוא כמעט בשלבי סיום לידו נבנה גם בסיס חדש. 6 אוטובוסים של משפחות אסירים , היום לכלא ” נפחא ” ולכלא רמון . כל בדיקה של אוטובוס אורכת 20 דקות. על פי חשבון פשוט – הם יחכו שעתיים עד שיוכלו לנסוע – כי הנסיעה לכלא נעשית בשיירה עם ליווי של משטרת התנועה. רק לאישה אחת שהאישור שלה אינו בתוקף – לא מרשים לעבור – אשה שנראית צעירה מגילה – בדרכה לבקר את בנה מעבירה את האוכל המיועד לבנה מהצידנית לאמא שלה – לסבתא שתיתן לבנה . מסתבר שמקבלים אישור לביקור בבתי הסוהר מהמת”ק לשלושה חודשים – במהלך שלושת החודשים האלה אפשר לבקר את בן המשפחה כל שבועיים. עידנא – תרקומיה -הפילבוקס כרגיל מאויש , בבוקר אנחנו קונות במכולת לבנה , תאנים ומשוחחות עם החבר’ה שם. בצהרים כשאנחנו חוזרות השעה 12 מחסום פתע – חיילי משמר הגבול ירדו מהפילבוקס מיודענו מקס ממחסום רמאדין – הוצב שם עכשיו. במקום במקום כעשרים מעוכבים שטוענים שמחכים כבר הרבה זמן אולי שעה , חלקם חולים שבדרכם לבית חולים ובמכונית פרטית אחת ילד קטן… מקס אומר שהוא נתן לחולים לעבור – אבל יתר הנוסעים במונית לא מקבלים את התעודות שלהם – לכן כולם מחכים. אנחנו מחליטות להישאר עד שישוחררו על המעוכבים בשיחה עם מקס – אנחנו מציעות שלא יעצור מוניות נוספות ולא יעכב אנשים נוספים עד שלא יבדוק את אלה שכבר במקום – להפתעתנו אכן לא מעוכבות מוניות ומכוניות נוספות ותוך עוד עשרים רגע משתחררים כולם. מקס מנסה להתעלם מהבעייתיות של עיכוב אנשים בתוך השטח שלהם – זאת המשימה שלי הוא אומר – ולידים קטנים בתוך מכוניות אנחנו מקשות ? והוא ….. שישתו מים .. אני לא גננת שלו….יש משהו ביכול השליטה על אנשים אחרים שמערער במקום קמאי מאוד את הנורמות והערכים. ,b> שיוך – חברון – בית הספר לבנות – באנו להגיד שלום לנהגי המוניות ובני הבית והם מספרים לנו שביום שלישי שעבר – יום פינוי 2 המשפחות מהשוק הסיטונאי בחברון הצבא הגיע אליהם הביתה,שוב נוהל ” אלמנת – קש” מארבע בבוקר ועד שש אחר הצהרים לא נתנו לבני הבית לצאת. והחזיקו את כולם בחדר אחד – לחו מהם את הטלפונים הניידים ולא נתנו להם לגשת אפילו למטבח. לשאלתנו למה לא התקשרו ,סיפרו שאיבדו את מספרי הטלפון – חילקנו אותם שוב. הבית הוא בנקודת תצפית מעולה על כביש 60 – והפעם הסיבה הייתה למנוע הגעה של מתנחלים נוספים – אבל לעניות דעתי הלא קובעת – היו יכולים לעשות זאת גם מהשטח – ולא מוכרחים להיכנס לבית לא שלהם בכלל. כל יתר המקומות – הכל חרגיל ………..